עדי נוסח

כ"י וטיקן 125

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

אגדה זו מצטרפת אף היא לקובץ העוסק בשבחם של פרות ארץ ישראל, ובה מתואר שבח תנובת הארץ מההיבט של כמות היבול.

מסופר שאדם אחד זרע את שדהו בסאה של זרעי אפונים, [1] ותנובת השדה הייתה פי שלוש מאות מכמות הזריעה, כמות חריגה ביותר. בני אדם שידעו על פנו אליו, הביעו הפתעתם באומרם: 'התחיל הקב'ה לברכך', כי הרי תנובה בכמות שכזאת אין בה אלא כדי ללמד על ברכת האל. המגדל דוחה את דבריהם ואומר כי הטל היה גרוע,[2] ואילו היה הטל מבורך, כי אז כמות הפרי הייתה כפולה.

בתשובתו מצויה התפיסה כי בזכות אדמת ארץ ישראל, אפילו בתנאים זריעה וגידול גרועים יש יבול בשפע.

[1] ישנם שני סוגי אפונים; סוג אחד נקרא גמלונים, הוא נזרע בסוף החורף בעיקר לצורך מאכל הזרעים היבשים. תרמילי האפונים בשלים לפני ראש השנה. הסוג השני נקרא שופים, וגידלום בעיקר כדי לאכול את הזרעים כירק (יהודה פליקס, החקלאות בא"י בתקופת המשנה והתלמוד, עמ' 152).

[2]עלי תמר מזכיר את פירוש רש"י (בבלי תענית ג ע"א) כי טל טוב מצמיח צמחים ובשפע, וטל רע אינו מצמיח, ואם צומחים הם שדופים. (על בדף ד"ה א"ל אזלון לכון דנחת טלא בישא עליה וכו'). כמו כן מציין בעל עלי תמר שכך הוא בפיוט של ר"א הקליר: 'טל תן לרצות ארציך שיתנו ברכה בדיצך רוב דגן ותירוש בהפריצך שנה טובה ומעוטרת פרי הארץ לגאון ולתפארת' וכו'.