|
בשבחה של תנובת ארץ ישראל – אגדה ט פ"ז ה"ג (ה"ד בכ"י ליידן) דף כ ע"ב עמ' 106 |
|
| מקור | תרגום |
| אייתון קומוי תרין פוגלין | הביאו לפניו (לפני רבי) שני קלחי צנון |
| מבין ריש שתא לצומא רבא | בין ראש השנה לצום הגדול (יום הכיפורים) |
| והוה (פקי) [אפוקי] שמיטתא | והיה מוצאי (שנת) שמיטה |
| והוה בהון טעוניה דגמלא. | והיה בהם משקל משא של גמל |
| אמ' לון. | אמר (רבי) להם |
| ולית אסיר ולאו ספחין אינון. | ואין אסור לא ספיחים הם |
| אמ' ליה. | אמר לו |
| בפוקי ריש שתא איזדרעון. | בצאת ראש השנה נזרעו |
| באותה שעה התיר ר' ליקח ירק במוצאי שביעית מיד. | באותה שעה התיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית מיד |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 124
מקבילות
ירושלמי בבא בתרא פ"ט ה"ה דף יז ע"א עמ' 1258
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
סיפור זה משולב בסוגיה שעניינה איכות פירות ארץ ישראל, מהירות צמיחתם וגודלם החריג.
באקספוזיציה לסיפור נמסרו זמן התרחשותו, הנפשות הפועלות והאירוע; הזמן הוא בין ראש השנה ליום הכיפורים, במוצאי שנת שמיטה, היינו, בראשית השנה השמינית. הנפשות הפועלות בסיפור הן שתיים; האחת ידועה, רבי יהודה הנשיא, והשנייה אנונימית, אך ישנה אפשרות שהיא רבי פרירי.[1] האירוע – שני קלחי צנון ענקיים שגודלם הוא כשל משא גמל, הובאו לרבי יהודה הנשיא.
יש מן הדרמטיות באירוע, כיוון שעל פניו נראה שהביאו לרבי יהודה הנשיא שי האסור מן התורה ומדברי סופרים. ואכן רבי דחה את השי בשאלה 'ולית אסיר ולאו ספחין אינון', הפרי אסור כי סביר שנזרע וצמח לגודל זה לפני תום השנה השביעית, וכמו כן אפשר שהוא ספיח, הפקר.
מביא שני קלחי הצנון הפתיע ואמר שהצנון נזרע רק לאחר תום השנה השביעית ובמשך הזמן הקצר הזה הגיע לגודלו החריג. רבי קבל את דבריו וקבע הלכה 'ליקח ירק במוצאי שביעית מיד',[2] כלומר, מיכולת הצנונים לגדול ולהבשיל בזמן קצר כל כך הסיק לכל הירקות, ולכן התיר לקנות אותם מיד במוצאי שביעית.[3]
הסיפור הובא במטרה לשבח את תנובת ארץ ישראל, את מהירות צמיחתם ואת גודלם החריג, ואגב כך גם מציג את הסיבה להיתרו של רבי לאכול ירקות מיד במוצאי השנה השביעית.[4]
[1] יהודה פליקס, תלמוד ירושלמי מסכת שביעית ב', עמ' 438 הערה 159. כמו כן נזכר רבי פרירי במקבילה בבבא בתרא ובסיפור הקודם.
[2] לדעת פליקס, רבי קבע כך למרות שראה כאן נס, הרי זהו שיבחה של ארץ ישראל שגידוליה חריגים מדרך הטבע (שם, שם).
[3] מאיר עופרה, רבי יהודה הנשיא דיוקנו של מנהיג במסורות א"י ובבל, עמ' 231. חיים ליכט דן בהרחבה בתקנת רבי ובמתנגדים לה על פי המקורות השונים (מסורת וחידוש, סוגיות בספרות חז"ל, עמ' 95 – 110).
[4] משנה שביעית פ"ו מ"ד: 'מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו עשה הבכיר הותר האפיל רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד'.