אגדה 9

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 124

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

סיפור, מדרש

עיון קצר באגדה

אגדה זו מובאת בהקשר לאגדות המדברות בשבחם של פרות ארץ ישראל, ובה נכרך תיאורו של אשכול ענבים יוצא דופן בחורבן הבית.

שלוש תמונות בסיפור:

התמונה הראשונה מוסרת רקע באמצעות שיח חברי בין רבי לרבי פרירי שבו רבי שאל בתמיהה שמשמעה הוא בקשה, אם אינו רוצה להראות לו את ה'סגולה' שבכרמו. למילה 'סגולה' שתי משמעויות: האחת, אשכול ענבים שנקרא כך אולי בשלב צבעם הסגול של ענביו, והשנייה, 'אוצר',[2] מכאן שהאשכול היה מיוחד, כנראה, בשל גודלו.[3] רבי פרירי השיב בחיוב, אך תשובתו הקצרה 'אין', אפשר שהעידה על תחושה של הסכמה מאולצת לבקשת רבי.

התמונה השנייה מתרחשת בכרם; מובן ששניהם יצאו יחדיו לכיוון הכרם, אך בתחילה לא ברור מהכתוב אם שניהם נמצאים בו יחדיו או שרבי פרירי התרחק כדי להתקרב לאשכול המיוחד ולהצביע עליו. אם אינם מצויים זה ליד זה אפשר שהמספר רוצה לשקף בכך לא רק מרחק פיזי אלא גם רוחני שמתעצם בשתיקה שביניהם. מובן שרבי לא התקרב לאשכול, שכן בעודו נמצא מרחוק נדמה היה לו שיש שם שור. הוא שאל את רב פרירי אם אין השור מזיק לכרם או לגפן, והתשובה מפתיעה את הקורא, שכן מתברר לו באותה העת יחד עם רבי שאותו ה'שור' אינו אלא ה'סגולה'. מכאן שמראהו של אשכול הענבים הענק וצבעו תואמים למראה של שור.

האגדה יכולה הייתה להסתיים בנקודה זו כשם שהסתיימו האגדות הקודמות, אשר הציגו את פירות ארץ ישראל כמיוחדים בגודלם, בטעמם ובעסיסם. אלא שהתמונה השלישית מעבירה את הסיפור לרובד אחר.

בעוד שבתמונות הקודמות רבי שאל ורבי פרירי ענה, בתמונה זו הדובר הוא רבי בלבד שדורש את הפסוק 'עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ'(שיר השירים א' י"ב). כפשוטו מתארת הרעיה את דודה כמלך המסב על הספה במשתה היין, וריח הנרד,[4] הבושם שלה, מגיע אליו.

מדרשו של רבי אינו כפשוטו; 'עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ' נדרש על השכינה; המלך הוא השכינה וכל זמן ששרויה הייתה בבית המקדש, 'נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ', היינו פירות הארץ המיוחדים נותנו ריחם, צמחו והבשילו, ריחם מילא את הארץ.

המשך דברי רבי 'בית מוקדשא חריב ואת קאים בקשיותך' מקנים למדרש נימת הפתעה, לא שמחה על כך שגם אחרי החורבן ישנם בארץ פירות 'סגולה', אלא תמיהה, כיצד ייתכן הדבר, בית המקדש עומד בחורבנו, ועדיין הכרם מעניק פירות גדולים. אפשר שדבריו הם הפתעה על שהאל מברך את עמו ומעניק לו מכל טוב, אלא שמשפט הסיום המתאר את היעלמותם המיידית של האשכולות הגדולים, מלמד כי יש במדרש נימה מתריסה שיש לעמוד על מקורה.

ניתן לפרש את סיומה הקשה של האגדה בכמה היבטים:

-          'עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ'; כשהמלך, היינו האל, הסב פניו והחריב את בית המקדש, ואף על פי כן הכרם עדיין עמד בעקשנותו ונתן פירות משובחים.[5] אין זה נאות.

-          אפשרות הבנה אחרת היא ש'נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ' משמעו כי הריח הטוב עזב עם החורבן, הפירות הפכו חסרי טעם, ולכן לא ראוי שתיתן הגפן פרי ענק.[6]

-          אפשרות הבנת המדרש מנקודת מבט היסטורית; בית המקדש חרב על חטאי העם, אך זמן רב עבר מאז ועד תקופתו של רבי, ויש מקום לשאול אם צרה עינו של נשיא העם בטוב שמוענק לעם. אפשר כי רבי רואה בכרם משל לסנהדרין או לעם,[7] והוא, המנהיג המוביל,[8] רוצה לשקם את ההרס שאירע בחורבן ובכל אשר אירע אחריו[9] לא בכוח אלא מתוך הבנה והסכמה עם השלטון הרומי, אך בדרך סמלית נרמז כי הוא לא זכה בכך, אלא דווקא אחד מתלמידיו הלא ידועים זכה בשפע ייחודי מהאל, שפע שרומז לבניין הארץ. אם כן הוא, הרי שמדרשו של רבי יהודה הנשיא אינו מציג אותו במיטבו, ביקורתו על תנובת הכרם נובעת מצרות עין.

-          אפשרות הבנה נוספת היא שהמלך 'במסיבו' מסמל את בית המקדש שחרב כעונש לחוטאים, ואת שפע הטוב כברכה להולכים בדרך הנכונה.[10] אפשר שהכרם המבורך נעלם בגלל דבריו הקשים של רבי כלפי האל, כששאל מדוע האל החריב את בית המקדש. אם בגלל החטאים, אז מדוע הוא נותן פרי שפע חריג לאותם חוטאים. ביקורתו של רבי מקבלת תשובה קשה; השוויון לחוטאים הושג, הכרם ופריו נעלמו.

[1] סוקולוף, ערך 'סגול', עמ' 367; אפשר לתרגם גם כ'אוצר'

[2] סוקולוף, ערך 'סגולה', עמ' 367.

[3] הפרי הגדול ביותר. ראה הפני משה ועלי תמר על המקום.

[4] בושם יקר שמקורו מחוץ לארץ ישראל והוא אחד מססמני הקטורת שהוקטרו בבית המקדש. (יאיר זקוביץ, פירוש מדעי לשיר השירים, עמ' 56). פירוש הפסוק מתבסס על דבריו שם.

[5] הפני משה על הדף ד"ה לית את חמי לי; ר"ש סירילאו על הדף ד"ה בית מוקדש אחריב וכו'; יפה מראה, (פירוש לירושלמי) עמ' 83 (הפירוש הראשון).

[6] פירושו השני של יפה מראה על המקום.

[7] הסנהדרין נמשל ל'כרם דיבנה': 'דתנינן תמן ביום שהושיבו את ראב"ע בישיבה תמן תנינן זה מדרש דרש ראב"ע לפני חכמים בכרם ביבנה וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשוין שורות שורות ככרם...' (ירושלמי ברכות פ"ד ה"א דף ז ע"ד עמ' 35 – 36); וראו בבלי יבמות מב ע"ב, כתובות מט ע"א ועוד.

[8] עופרה מאיר, דיוקנו של מנהיג במסורות א"י ובבל , עמ' 257 – 262, 298 – 299.

[9] מרד הגלויות ומרד בר כוכבא.

[10] על ההסבר המדרשי רא הפני משה על המקום.