|
בשבחן של הכבשים שבארץ ישראל פ"ז ה"ג (ה"ד בכ"י ליידן) דף כ ע"א עמ' 106 |
|
| מקור | תרגום |
| ר' חונא בשם ר' אבין. | רבי חונא בשם רבי אבין |
| שני תמידין שהיו מקריבין בכל יום | שני תמידין שהיו מקריבין בכל יום |
| היו מרכיבין אותן על גבי גמל | היו מרכיבין אותן על גבי גמל |
| ורגליהן נוגעות בארץ. | ורגליהן נוגעות בארץ |
עדי נוסח
כ"י וטיקן עמ' 124
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
מימרה
עיון קצר באגדה
אגדות האחרונות עסקו בשבח הצומח בארץ ישראל בין אם מדובר בגודלם של העצים, בשפע פירותיהם ובטיבם. אגדה זו עוסקת בגודלן של הכבשים בעבר, בעת שבית המקדש עמד על מכונו, ומוצג בה פן נוסף בייחוד של כל הגדל בארץ ישראל.
ישראל נצטוו להקריב כל יום שני תמידין, היינו, שני כבשים תמימים,[1] ורבי אבין מספר
שהכבשים היו כה גדולים, עד שרגליהם נגעו בארץ כשהיו מרכיבים אותם על גב הגמל.
יש בתיאור המוגזם משום כוונה לשבח את ארץ ישראל על שניתן לגדל בה כבשים מעין אלו.
[1] 'וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד: אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם' (שמות כ"ט ל"ח – ל"ט).