עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 124

מקבילות

ירושלמי סוטה פ"א ה"ח דף יז ע"ב עמ' 911

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה

עיון קצר באגדה

אגדה זו עוסקת בתנובת החיטים הטובה בעבר לעומת היותה ירודה בעת זמנו של החכם הדובר, ובכך מצטרפת לקודמותיה המדברות בשבח תנובת הפירות בארץ ישראל.

רבי חייא בר אבא אמר כי בעבר היו זורעים סאה של זרעי חיטים ארבליות, והייתה מתקבלת תנובה של שש סאות: אחת של סולת, אחת של קמח, אחת של קמח שחור, אחת של סובין, אחת של מורסן ואחת של קש.[5] נראה כי הפירוט הוא באיכות הדרגתית יורדת. מהסולת עד לקש

החכם מתאר את שיבחה של תנובת הארץ בעבר לעומת זמנו, אך נמנע מלהסביר את סיבת השינוי.

[1] מהישוב ארבל הנמצא צפונית – מערבית לטבריה, מקום מושבם של תלמידי חכמים (פנחס נאמן, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית א', עמ' 142 – 143.

[2] קליפות גרגר החיטה הטחונות.

[3] בן יהודה ז', ערך 'מרסן', עמ' 3339. הערוך השלם ה, ערך 'מורסן', עמ' 257.

[4] הערוך השלם ב', ערך 'גנן', עמ' 322.

[5] ראו הסברו של ידידי נפש על המקום.