עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 110

 

מקבילות

ירושלמי חגיגה פ"א ה"ח דף עו ע"ד עמ' 781

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

במשנה מובא סיפור על רבי שמעון איש המצפה שהתלבט בשאלת המשנה ופנה לרבן גמליאל הזקן לקבלת תשובה. מאחר שלא הייתה בידי רבן גמליאל תשובה לשאלה עלה למקום מושב הסנהדרין ושאל את נחום סופר הסנהדרין. נחום הסופר העיד על מסורת קדומה שמקורה ב'הלכה למשה מסיני' כי 'בזורע את שדהו שני מיני חטים אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת, שתי גרנות נותן שתי פאות'.

רבי זעירא הביא בשם רבי יוחנן את הקביעה שאם באה לידי אדם הלכה שאין הוא מבין את טיבה, אל יפליגנה לדבר אחר, כלומר לא יאמר שיש להלכה זו איזשהו עניין אחר.[1] הסיבה לכך היא שבעת עריכת המשנה שוקעו בה הלכות למשה מסיני, ואפשר שההלכה שאין האדם מבין את טיבה מקורה שם.

נמצא כי לשיטת רבי זעירא אין הכרח שבהלכות שהינן 'תורה למשה מסיני' יהיה ראציונל וודאי.

באגדה שלפנינו יש לראות מעין המשך לדברי רבי זעירא.

האגדה מעלה תפיסת עולם בנוגע לדרך שבה יש לפסוק הלכה למעשה. את ההלכה אין ללמוד:

מההלכות, משמע 'הלכה למשה מסיני'; [2]

מן ההגדות, כגון בראשית רבה, ויקרא רבה, תנחומא ופסיקתא; [3]

ולא מן התוספות, כלומר, תוספתא דרבי חייא.[4]

הלכה למעשה יש ללמוד מהתלמוד בלבד.

את הסיבה בגינה ניתן ללמוד הלכה מהתלמוד בלבד מבאר בעל הפני משה:[5] '...לפי שהאמוראים שבתלמוד הן הן שביררו הלכה למעשה מתוך פלפולם ומתוך סברא שלהם, ולפיכך אף על פי שלפעמים הוזכר במשנה ובברייתא הלכה כר' פלוני אין סומכין על זה כי אם דוקא על הלכה שבגמרא'.

על קביעתו של שמואל מעלה בעל הסוגיה שתי קושיות:

-          הקושיה הראשונה מתבססת על ברייתא הטוענת בשמו של רבי חלפתא בן שאול כי 'היא שני מיני חיטין והיא שני מיני שעורין...'.   רבי חלפתא קבע דין זהה לפאה של חיטים ולפאה של ביכורים, וקשה, שכן במשנה נקבע: 'הלכה למשה מסיני בזורע שדהו שני מיני חטים....   ולא לשעורין'. נמצא כי רבי חלפתא פסק הלכה לפי תורה למשה מסיני בניגוד לקביעתו של רבי זעירא בשם שמואל.

-          הקושיה השנייה מתבססת על המשנה[6] 'המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן...'. הלכת המשנה מתבססת, גם היא, על משנתנו הפוסקת כתורה למשה מסיני '...הזורע את שדהו שני מיני חטין עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן ב' פאות'.

בעל הסוגיה משיב על שתי הקושיות בדרך זהה 'כך היתה הלכה בידן ושכחוה, משמע, הלכה למשה מסיני כללה גם דינים אלו, אך הרחבה זו נשתכחה.[7]

---

[1] ראו הפני משה על הדף. הוא אף מוסיף שהניסיון להעבירה לעניין אחר עלול להביא לידי זלזול בה.

[2] איסור לימוד מ"תורה למשה מסיני" נובע מהעובדה שאין טעם לדין זה, וראו קרבן הדה במקבילה שבחגיגה.

[3] ראו בפירושו של ר"ש סיריליאו.

[4] ראו בפירושם של ר"ש סיריליאו ו מהר"א פולדא.

[5] ד"ה אין למדים.

[6] פאה פ"ג מ"ג.

[7] אפשרות הרחבת דין 'תורה למשה מסיני' נראית הגיונית, לא כן הדבר בהרחבת הדין מחיטים לבצלים, וראו על כך בפירושו של מהר"א פולדא.