עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 110

 

מקבילות

ירושלמי חגיגה פ"א ה"ח דף עו ע"ד עמ' 781

ויקרא רבה (מהד' מרגליות) פרשת אחרי מות כב א עמ' תצו-תצז

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה עוסקת כקודמותיה בדברים שנאמרו למשה בסיני, וזאת על סמך מדרש הפסוק 'וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל' (דברים ט' י').

רבי יהושע בן לוי מפנה את תשומת הלב לתוספות של אותיות במילים שבפסוק ותמה לטעמן. במקום לכתוב 'עליהם' נוספה ו"ו החיבור, ונכתב 'ועליהם', למילה 'כל' נוספה אות היחס בי"ת, ונכתב 'בכל', ובמקום לכתוב 'דברים' נכתב 'הדברים'. מתוספת אותיות אלו הוא מסיק שכל המקרא, המשנה, התלמוד[1] והאגדה, ואף כל חידוש 'שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמרו למשה בסיני'.[2]

רבי יהושע בן לוי מבסס דבריו על הפסוק 'יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ' (קהלת א' י') אותו דרש שלא כפשוטו, אלא ראה בו שיח בין חכמים. חכם פונה לרעהו בחידוש הלכתי, לדעתו, ואומר: 'רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא...', ורעהו משיב לו: 'הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ'.

באמצעות המדרש מבאר רבי יהושע בן לוי את מסקנת האגדה שכל חידוש של תלמידי חכמים כבר נאמר למשה בסיני, אולם אין בדבריו משום ביאור ייתור האותיות בפסוק הפותח את האגדה, לעניין זה אין החכם מתייחס במדרשו.[3]

---

 ר"ש סיריליאו רואה במשנה ובתלמוד יחידה אחת מאחר שהתלמוד הינו 'ועם המשניות ויישובן'.[1]

[2] ראו הגדרת המושג 'הלכה למשה מסיני'.

[3] ר"ש סיריליאו מפרש כי שלוש האותיות העודפות הן כנגד 'מקרא', 'משנה ותלמוד' ו'אגדה' שניתנו למשה בסיני, ובהם מצויה התורה שבעל פה.