עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 110

 

מקבילות

ירושלמי מגילה פ"ד ה"א דף עד ע"ד עמ' 768

ירושלמי חגיגה פ"א ה"ח דף עו ע"ד עמ' 781

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת נדרש הפסוק 'וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל' (שמות ל"ד כ"ז) כאסמכתא לכך שהברית בין האל לישראל נכרתה על סמך התורה שבעל פה. בעל הסוגיה הביא מחלוקת על אותו הפסוק בין רבי יוחנן לבין רבי יודן בנו של רבי שמעון.

אחד החולקים סבר שקיומה של הברית בין האל לישראל מותנה בשמירת מצוות התורה שבעל פה והתורה שבכתב כאחת, ואילו השני תולה את שכר המצווה בשמירת מצוות התורה שבעל פה וקיום מצוות התורה שבכתב.

ליבת המחלוקת היא הברית שבין עם ישראל לאלוהיו; בעוד שהראשון סבור כי הברית כרותה על שתי התורות יחדיו, על זו שבכתב וזו שבעל פה, והאדם חייב בשתיהן,[1] השני אומר: 'אם שמרת מה שבפה וקיימת מה שבכתב[2] אתה מקבל שכר'. האמירה אינה מובנת, לא ברור מהו ההבדל בין 'שמרת' ובין 'קיימת', ואם 'מתן שכר' זהה או מקביל ל'כריתת ברית'. אפשר

היא ששימור התורה שבעל פה משמעו לימודה והעברתה מדור לדור, הרי הכתוב אינו נזקק לכך, כי הוא נשמר מעצם היותו כתוב. ומכאן שאדם יקבל שכר על קיום מצוות התורה שבכתב ועל שימורה של התורה שבעל פה, כלומר, לימודה, זכירתה והעברתה במסורת.

יש מקום לשאול מדוע שילב בעל הסוגיה את המחלוקת בין רבי יוחנן ורבי יודן בן רבי שמעון כאן. אפשר שנגרר אחר אותו הפסוק שנדרש באגדה קודמת ושחכמים חלוקים עליו, ואפשר שלפי הבנתו עמדתו של החולק השני שאמר 'שמרת מה שבפה...' רומז כי הברית בין האל לעם נכרתה על תורה שבעל פה.[3]

---

[1] ראו ביאורו של בעל הפני משה.

[2] באגדה שלפנינו נמצא 'אם שמרת מה שבפה וקיימת מה שבכתב' ולא ברור מהו ההבדל שבין 'שמרת' ל'קיימת'. מן הראוי לציין כי הנוסח במקבילות חוזר על הפועל 'שמר' הן לתורה שבעל פה והן לתורה שבכתב.

[3]מדובר בעמדה שנאמרה באגדה הקודמת. ראוי לציין שרבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן (הדוברים באגדה הקודמת) פעלו אחרי רבי יוחנן ורבי יודן בן רבי שמעון , אך ייתכן שהכירו דעתם.