עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 114

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

אנקדוטה

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בפתיחתה בדרכי הקניית נכסיו של שכיב מרע. בסוגיה מובאת מחלוקת בין רב הסבור כי שכיב מרע אינו יכול לחזור בו מצוואתו, ואילו רב אבא בר חונא ורבי יוחנן סבורים כי יש באפשרותו של השכיב מרע לחזור בו ולהוריש את נכסיו לאדם אחר.

במקרה שבו כתב השכיב מרע כי המתנה ניתנת 'מהיום', משמע מעת כתיבת השטר, עלתה שאלה אם יכול השכיב מרע לחזור בו או שהמתנה נחשבת כמתנת אדם בריא ואין נותנה יכול לחזור בו.

כתשובה לשאלה סיפר בעל הסוגיה על סאגה שהתחוללה במשפחתו של רבי גוריון; אחותו של רבי גוריון חלתה, וכשהייתה במצב של שכיב מרע כתבה את נכסיה לאחיה, כנראה, לרבי גורין, ובשטר הצוואה נכתב 'מהיום'. לשמע המחלה והצוואה הגיע אחיה הגדול 'ופייס אותה'. מכך ניתן להבין שבעבר יחסיו עם אחותו לא היו תקינים, אך עתה הוא יישר את ההדורים עימה, ובעקבות זאת שינתה האחות את הצוואה וכתבה נכסיה לאח הגדול.

סביר שהיורש הראשון לא היה מרוצה משינוי הצוואה, והמקרה הובא לדין בפני רבי אימי. הוא פסק בתחילה כרבי יוחנן, היינו, שיכול שכיב מרע לחזור בו מצוואתו ולהעניק את רכושו לאחר. אולם רבי זעירא[2] התנגד ואמר: 'לא מודה רבי יוחנן שאם היה כתוב בה מהיום שאינו יכול לחזור בו', כלומר, רבי יוחנן מסכים כי במקרה שבו נכתב או נאמר 'מהיום' אי אפשר לשנות את הצוואה של שכיב במרע. רבי אבהו ורבי עילאי אף הם טענו כך ולכן רבי אימי חזר בו מפסיקתו. אירוע זה מעיד כי שטר צוואה של השכיב מרע שכתוב בו 'מהיום', אין באפשרות המצווה לבטלו.

פרטים רבים לא נמסרו על הסאגה המשפחתית,[3] ונראה כי המספר ויתר עליהם במתכוון כדי להתמקד בהיבט ההילכתי בלבד, כדי לחזק את הקביעה ששכיב מרע אם אמר בצוואתו 'מהיום', היינו הנכסים עוברים לרשות היורש באופן מיידי, אינו יכול לשנות את צוואתו.

---

[1] פאה פ"ג מ"ז..

[2] כל האמוראים הנזכרים בדיון הם אמוראים ארצישראלים רבי זעירא ורבי אימי שניהם אמוראים ארצישראלים בני הדור השלישי שפעלו בטבריה. מכאן שייתכן כי תגובתו הייתה עניינית באותו אירוע. רבי אבהו היה אף הוא בן הדור השלישי.

[3] למשל על טיב היחסים בין האחות לאח הגדול, כיצד הוא פייס אותה וכד'.