עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 114

 

מקבילות

ירושלמי גיטין פ"ו ה"ה דף מח ע"ב עמ' 1082

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נאמר: '... הכותב נכסיו שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה...'. בסוגיה נבדק המושג 'שכיב מרע' בהקשרה של משנה זו, וההגדרה היא 'כל שלא קפץ עליו החולי'. על פי ברייתא עלומה שציטט בעל הסוגיה מובן ששכיב מרע הוא חולה שהקרובים באים לבקרו מיד, ואילו הרחוקים לאחר שלושה ימים, כלומר, הוא אדם שחלה באיזושהי מחלה, ואינו נתון בסכנה. לעומת זאת אדם 'שקפץ עליו החולי' באים כולם לבקרו מיד, ומובן מכך שהוא חולה מסוכן, ואפשר שמותו קרב.[2] מן הראוי לציין שהגדרה זו נראית חריגה מההבנה העולה מסוגיות התלמודים שבהן מצטייר שכיב מרע כאדם 'שקפץ עליו חולי' והוא נוטה למות.[3]

באגדה מובא המקרה של רבי יוסי שחלה, ובאו רבי חונא, רבי פנחס ורבי חזקיה לבקרו ביום הרביעי למחלתו. תגובתו לביקורם הייתה 'בעיתון מקיימה מתניתא', שניתן להבינה כתלונה או כתמיהה על כך שלא באו לבקרו קודם לכן. הם חבריו, קרובים לו, לכן אפשר כי סבר שמן הראוי היה שיבקרו מיד.[4] מכל מקום מובן מתגובתו שהם קיימו את הכתוב בברייתא.

עניין נוסף שאותו ניתן להסיק מדבריו של רבי יוסי הוא כי לדעתו, יש להחשיב את החברים ללימוד כקרובי משפחה.

---

[1] משנה פאה פ"ג מ"ז.

[2] וכך גם מבאר הפני משה על הדף: 'מה בין חולה למסוכן? חולה כדרך הארץ ומסוכן כל שקפץ עליו חולי'.

[3] ראו משנה בבא בתרא פ"ט מ"ו.

[4] ראו הפני משה על הדף ואת פירושו של ר"ש סירילאו.