עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 110

 

מקבילות

ירושלמי חגיגה פ"א ה"ח דף עו ע"ד עמ' 780

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

במשנתנו, העוסקת בדין פאה, מתלבטים חכמים בדין שדה שנזרעה בשני מיני חיטים, האם יש להותיר פאה לכל סוג של חיטה או שמא די בפאה אחת שכן שניהם ממין החיטה. התשובה מובאת במשנה '... הזורע את שדהו שני מיני חטין עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן ב' פאות'. בתשובה אין הקשר בין מספר הגרנות לחובת פאה ברור, אולם במשנה העוקבת[3] מובא סיפור שמסתמן כי מגמתו לבאר את המקור לפסיקת המשנה.

הסיפור הינו על רבי שמעון איש המצפה שהתלבט בשאלת המשנה ופנה לרבן גמליאל הזקן לקבלת תשובה. מאחר שלא הייתה בידי רבן גמליאל תשובה לשאלה, עלה למקום מושב הסנהדרין ופנה לנחום סופר הסנהדרין בשאלה. נחום הסופר העיד על מסורת קדומה שמקורה 'בהלכה למשה מסיני', לפיה 'בזורע את שדהו שני מיני חטים אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת, שתי גרנות נותן שתי פאות'.

אגדתנו עוסקת במסקנה אותה הסיק רבי יוחנן מתשובתו של נחום הסופר.

רבי יוחנן קבע שאם הלכה אינה מובנת ללומד אל לו להפליג לדבר אחר, כלומר, אל ירחיק בהסבר לעניין אחר,[4] אל יסביר שנפלה בה טעות.לדברי אורבך רבי יוחנן לא הבהיר את דבריו, לכן הם עשויים להתפרש בשני מובנים: האחד, דברי נחום הסופר הם עדות היסטורית להלכה שנאמרה למשה בסיני; השני, דבריו אינם עדות מסירה ממש אלא תפיסת עולם הקשורה למשנה ולדרכי לימוד.[5] אין לחכמים וללומדים ידיעה היכן שיקעו עורכי המשנה דברים שנאמרו למשה בסיני, לכן יש להתייחס לכל משנה שאינה מובנת בכבוד הראוי, ואם אינה מובנת להעלות ספק, שמא כך נאמרה למשה מסיני.

בעקבות דברי רבי יוחנן אף כי המונחים 'מעשה', 'עדות', 'הלכה למשה מסיני' ועוד נותרו, הרי ההבדלים בין הלכות שמקורן במנהגים, במעשים ובעדויות ושמקבלות את סימוכיהן מן המקרא ובין כל מה שעתידים סופרים לחדש ניטשטשו.[6]

את האגדה חותמים דברי רבי אבין המסכים עם רבי יוחנן ואומר, כי אילולא נחום הלבלר שקבע את מקורו של הדין התמוה בנוגע לפאה בשני מיני חיטין אפשר שהחכמים היו סבורים כי נפלה טעות בהלכה.

---

[1] בן יהודה ב', ערך 'הפלגה', עמ' 1156.

[2] ראו באגדה כמו שנאמר למשה בסיני – אגדה א פ"א ה"א דף טו ע"ב עמ' 78 הערה 6.

[3] משנה פאה פ"ב מ"ו.

[4] הפני משה על הדף: 'לומר בה שבודאי יש להלכה זו איזה עניין אחר ולא כך אמרו חכמים ומחמת כך תזלזל בה'. מהר"א פולדא מבאר באופן שונה במקצת; אין לנסות לתת טעם על דעת הלומד, שכן אפשר כי תורה למשה מסיני היא, ואין לחפש בה טעם.

[5] שמואל ספראי, הלכה למשה מסיני, בתוך מחקרי תלמוד א', יעקב זוסמן ודוד רוזנטל (עורכים), עמ' 38.

[6] א"א אורבך, ההלכה – מקורותיה והתפתחותה, עמ' 76.