עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 110

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

במשנה[2] מבואר כי אין גבול שדה זרעים לעניין פאה כגבול שדה האילן. הפסקה לשם פאה בשדה האילן מחייבת הקמת גדר.[3] הקמת גדר כהפסק בשדה האילן אינה תופסת במטעי חרובים וזיתים, ויש להניח כי הסיבה נעוצה בנופם הגדול והרחב של עצים אלו. מסיבה זו די בפאה אחת לכל רוח. רבן גמליאל מספר (משנה ד) כי כך אביו נהג להלכה, הוא נתן פאה אחת לכל רוח במטעי זיתים, ובמטעי חרובים אם רואה אדם העומד ליד חרוב עץ חרוב אחר, הרי הוא מטע אחת לצורך פאה.[4]

על מעשה אביו של רבן גמליאל שהיה נותן פאה לכל רוח מקשים בסוגיה: 'מי מכוין להן את הרוחות', משמע לאילו רוחות הכוונה, הרי פעמים שאין העיר מכוונת כנגד ד' רוחות העולם. מתרץ בעל הסוגיה: 'העיר מכוונת להן את הרוחות', כלומר, אין הכוונה לרוחות השמים אלא לרוחות העיר.

האגדה היא אסמכתא לקביעה זו, שכן מספרת על ביתו של רבי ש'היו להן ארבעה בדים[5] לארבע רוחות העיר והן נותנים לכל בד ובד לפי רוחו'.

 

---

[1] בעל הפני משה ובעל מראה םנים מבארים: "שורות של אילני זיתים", ואילו מהר"א פולדא ר"ש סיריליאו מפרשים בית בד כפשוטו. לדעתם, היו בתי בד בעיר לכל רוח מרוחות העיר, והפאה הייתה ניתנת מאארבע הכיוונים שבהם מצויים בתי הבד.

[2] פאה פ"ב מ"ג ומ"ד.

[3] הפסקה, משמע גבול ההופך את השדה לשני שדות שכל אחד מהם חייב בפאה. דוגמאות להפסקה בשדה: נחל, דרך היחיד ודרך הרבים ועוד. ראו משנה פאה פ"ב מ"א. במטע

[4] אפילו יש ביניהם גדר.

[5] ההסבר תקין הן אם פירוש 'בדים' הוא בתי בד הן אם 'בדים' אלו שורות של עצי זית.