עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 103

 

מקבילות

ירושלמי קידושין פ"א ה"ז דף סא עמ' 1157

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כג - י' הדברות פ' תליתאה

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

בסיומו של קובץ אגדות העוסק במצוות כיבוד הורים מצויה האגדה זו שעוסקת בחובת הבן לפרנס את אביו.

בעת שרבי יונתן ורבי ינאי ישבו יחדיו, ניגש אדם אל רבי יונתן ונישק את רגליו, מעשה המעיד על כבוד והערכה שהוא רוחש לרבי יונתן. רבי ינאי הניח כי הכבוד לרבי יונתן מתבסס על מעשה, לכן שאל לטיבו.

התברר כי אותו אדם פנה בעבר לרבי יונתן בתלונה על בנו שאינו מפרנס אותו. רבי יונתן הציע לו לאסוף עדת אנשים (בבית הכנסת) ושם לנזוף בבן בפני קהל ולביישו שיכבד את אביו ויפרנסו. ואכן, האב ביצע את הצעתו של רבי יונתן וביזוי הבן הועיל, שכן הוא החל לפרנס את אביו.

עניינו של המשך האגדה הוא בירור הלכתי על האפשרות שבית דין יכפה על הבן לזון את אביו. רבי ינאי שאל את רבי יונתן לסיבה בגללה בחר בביזוי הבן ולא בכפיית ההלכה על ידי בית דין, ורבי יונתן תמה ושאל: 'כופין ליה?'. תמיהתו של רבי יונתן מעידה שסבר כי אין ההלכה מתירה כפיה של חובת הבן לזון את אביו. על תמיהתו של רבי יונתן השיב רבי ינאי בתמיהה: 'ואדיין את לזו?', היינו, עדיין אתה מפקפק בהלכה, לפיה אם אין לאב פרנסה ולבן יש נכסים, כופים על הבן לפרנס את האב? בעל האגדה סיכם ואמר שרבי יונתן חזר בו מדעתו וקבע הלכה בשמו של רבי ינאי, שעל הבן לזון את אביו.

בעל הסוגיה צירף שתי אנקדוטות בהקשר להלכה:

אנקדוטה א

מסופר שרבי יעקב בר אחא הביא מסורת בשמו של רבי שמואל בר נחמן שהורה בשמו של רבי יונתן שכופין את הבן לזון את האב. נמצא כי מסורת המסירה של הלכה זו הפקיעה את מקומו של רבי ינאי בגיבוש הלכה זו והותירה את רבי יונתן בלבד כבעל ההלכה.

אנקדוטה ב

מסופר שרבי יוסי בר בון ייחל שכל ההלכות תהיינה ברורות והגיוניות כמו ההלכה הקובעת ש'כופין על הבן לזון את האב'.