עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 105

 

מקבילות

בבלי תענית ח ע"א (מקבילה חלקית)

בבלי ערכין טו ע"ב (מקבילה חלקית)

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור פרשה כו ב עמ' 591 – 592

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

האגדה מצויה בקובץ אגדות שעניינן 'לשון הרע',[1] ועניינה של האגדה הוא הנחש שנחשב לתפיסת חכמים כראשון דוברי לשון הרע המוזכרים בתורה. לדברי בעל האגדה בעתיד לבוא יישאל[2] הנחש ארבע שאלות:

השאלה הראשונה נשאלה בהקשר למראהו 'מפני מה אתה מהלך ולשונך שותת',[3] שכן הנחש זוחל כשלשונו מצויה מחוץ לפיו, והיא נראית כלוחכת עפר. בבראשית הסיבה לכך כי האל העניש את הנחש על חטאו: 'וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ' (בראשית ג' ד'). האמירה כי יאכל עפר, היא שמרמזת על זחילה בפה פתוח ולשון נגררת, אך באגדה תלה הנחש את ליחוך העפר בחטא שחטאה הלשון, והדבר נתפס כ'אמירת לשון הרע' בשל הקשרה של האגדה לקובץ אגדות בנושא זה.

השאלה השנייה עוסקת בפשר העובדה שהנחש מכיש שלא לצורכי מזון, וזאת בניגוד לחיות כאריה וזאב הטורפים רק לצורך מחייתם. אומנם בשאלה לא הוזכרה 'הכשת אדם', אך נראה כי לכך הכוונה.[4] חלקה הראשון של תשובת הנחש אינו עונה על השאלה, אך נועד לעורר קונוטציה להשלכות השליליות של לשון הרע, שכן נקשרים בו יחדיו ההכשה והלחש. חלקה השני תולה מציאות זו בגזירת האל, שהיא חלק מעונשו של הנחש בעקבות לשון הרע שדבר עם האישה בגן עדן: 'וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב' (בראשית ג' ט"ו). מכאן שלנחש שנאה לאדם וניסיון להורגו שאינם קשורים לאספקת מזון.

השאלה השלישית משמשת כנקודת התפתחות דרמטית, מהקל והנסתר בהקשר ללשון הרע עובר המספר אל הגלוי והכבד, אל לשון הרע באופן מפורש ולתוצאתו. השואל מנסה לברר מדוע לא רק מקום ההכשה כואב אלא כל הגוף כולו. הפעם הנחש קושר את תשובתו באופן ישיר ללשון הרע. הנחש נשאל מדוע הוא מכיש במקום אחד, אך כל אברי הגוף חשים וסובלים מהארס. בתשובתו הנחש כביכול מתחמק מתשובה, כאילו אינו מבין מדוע שואלים אותו שאלה שצריך לשאול את אומרי לשון הרע. עם זאת משיב וממשיל את הארס ללשון הרע. כשם שההכשה היא בנקודה אחת של הגוף אך הכאבים והסבל בגוף כולו, כך לשון הרע, היא נאמרת ברומי, אך הנזק נעשה גם במרחק רב עד סוריה.

השאלה הרביעית 'מפני מה אתה מצוי בין הגדרות' נענית בתשובה 'אני פרצתי גדרו של עולם'. פורץ גדר בעולמם של חז"ל הינו מי שעובר על גזרותיהם של חכמים,[5] אך את פריצת הגדר בגן עדן יש לראות בכך שהמריד את האישה נגד מצוות האל. מהות העונש של חיים 'בין הגדרות' מפורשת כ'מצוי בן הגדרות לסבול שם העונש וללחוך את העפר',[6] וגם 'כדי שידעו בני האדם עד כמה חשובה הגדר בכל דבר תורה'.[7] נמצא כי בעל האגדה, העוסק בלשון הרע, מוצא כי בעונשו של בעל "לשון הרע" יש זהות של "מידה כנגד מידה" בין המעשה לעונשו. לימוד זה הינו תוצא של התבוננות באורח חייו של הנחש.

ארבע השאלות והתשובות עליהן בנויות בהדרגה; השאלה הראשונה עוסקת בלשונו של הנחש, והשנייה בהרגלו להזיק מבלי שתהיה לו תועלת ישרה – שתי שאלות אלו אין להן קשר ישיר ללשון הרע, אלא רק קונוטציה אליה. לעומת זאת השאלה השלישית מזכירה מפורשות את לשון הרע, והרביעית כורכת את החטא ב'פריצת גדר', היינו בעבירות על דברי חכמים ועל העונש הכרוך בכך.

 

ההקבלה בין נחש לבין לשון הרע נועדה להחריף את החטא שבאמירת לשון רעה. הדבר מודגש עוד יותר, משום שהאדם בניגוד לנחש הוא בעל יכולת בחירה, בעל הבחנה בין טוב לרע, ולכן בחירתו לומר דברים שהם בגדר לשון הרע כיוון שמזיקים ופוגעים באחר, היא חטא.

---

[1] על הקשר הנושא לסוגיה ראו הפתיחה בעיון הקצר על אגדה 30.

[2] במקבילות נאמר כי באחרית הימים יתקבצו החיות וישאלו את הנחש ארבע שאלות..

[3] שותת משמעו ניגר, בימינו הצירוף השכיח הוא 'שותת דם', אך נראה כי הכוונה כאן שהלשון ניגרת, יוצאת מפיו הפתוח.

[4] הנחש מכיש בעלי חיים קטנים למחייתו.

[5] ראו כדוגמא בבלי עבודה זרה כז ע"ב.

[6] הפני משה על הדף.

[7] ראו עלי תמר על הדף.