לשון הרע – אגדה ט פ"א ה"א דף טז ע"א עמ' 83
תרגום	מקור
אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו	אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו.
ועל ידי שלא היה להן מלשינים[1] היו יורדין למלחמה ונוצחין.	ועל ידי שלא היה להן דילטוריא היו יורדין למלחמה ונוצחין.
הוא שעובדיהו אומר לאליהו.	הוא שעובדיהו אומ' לאליהו.
"הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה'" וגומר.	"הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה'" וגו'.
"ואכלכלם לחם ומים".	"[ואכלכלם לחם ומים]".
אם "לחם" למה "מים" ואם "מים" למה "לחם".	אם "לחם" למה "מים" ואם "מים" למה "לחם".
אלא מלמד שהיו המים קשין לו להביא יותר מן הלחם.	אלא מלמד שהיו המים קשין לו להביא יותר מן הלחם.
ואליהו מכריז בראש הכרמל	ואליהו מכריז בראש הכרמל
"אני נותרתי נביא לבדי לה".	אני נותרתי נביא לבדי לה".'"
וכל העם יודעים ולא מפרסמים למלך.	וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא.

 

עדי נוסח

כ"י ותיקן עמ' 105

 

מקבילות

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור פרשה כו ב' עמ' תקד (בשינויים)

במדבר רבה (וילנא) פרשת חקת פרשה יט ב' (בשינויים)

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ד פרה אדומה פרשה א עמ' 56 – 57 (בשינויים)

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חקת (בשינויים)

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ז' ז' (בשינויים)

גנזי שכטר חלק א' עמ' 66 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה מצויה בקובץ אגדות שעניינן לשון הרע[2] והיא עוסקת בהלשנה שיש בה גם משום לשון הרע. האגדה הקודמת עסקה בסכנה לחברה שיש בה מלשינים ודוברי לשון הרע כדורו של דוד, ואגדה זו עוסקת בדורו של אחאב, שרבים היו אז עובדי עבודה זרה, אך כיוון שלא עסקו בהלשנה וברכילות זכו לנצח במלחמותיהם.

טיעונו של הדרשן מתבסס על סיפור הבצורת והרעב שהטיל אליהו כעונש על אחאב, וסביב דמותו של עובדיהו, שהחביא מאה וחמישים מנביאי האל וכלכל אותם, ובזכותו ניצלו הנביאים ולא נהרגו על ידי איזבל.[3]

אליהו פגש את עובדיהו וציווה עליו ללכת לאחאב ולהודיע לו על בואו, עובדיהו חשש שמא אליהו לא יופיע, ואחאב יהרוג אותו, לכן סיפר לאליהו: 'הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְהֹוָה וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יְהֹוָה מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם' (מלכים א' י"ח י"ג).

בעל האגדה שאל על הפירוט המצוי בפסוק באמירה 'וָאֲכַלְכְּלֵם', הרי הכוונה ודאי ללחם ומים, מדוע הוסיף גם 'לֶחֶם וָמָיִם', יתר על כן אם פירט לחם, מדוע הזכיר גם מים, וכן להיפך. הדרשן ביאר כי הבאת המים בשנת בצורת הייתה קשה יותר מהבאת המזון, וכיון שיש בהבאת המזון והמים למאה וחמישים איש טרחה גדולה מאד, סביר להניח כי החבאתם של נביאי האל הייתה ידועה לפחות למתגוררים באזור המערה. אף על פי כן לא נודע דבר מחבואם לאיזבל או לאחאב, שכן ההלשנה והרכילות לא היו מצויות בדור זה.

הוכחה נוספת להעדרם של מלשינים ושל הולכי רכיל בדורו של אחאב מצא הדרשן בהכרזתו של אליהו: 'וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַיהֹוָה לְבַדִּי...' (מלכים א י"ח כ"ב). הרי אליהו וגם העם ידעו שנותרו עוד מאה וחמישים איש שהוסתרו על ידי עובדיהו, אך לפי הדרשן, דברי אליהו מעידים כי מעשה עובדיהו לא הגיע לאחאב או לאיזבל כיוון שלא היו מצויים אז מלשינים והולכי רכיל.

נמצא כי אף על פי שאחאב ובני דורו עשו את הרע בעיני האלוהים הם ניצחו במלחמות כיוון שלא קמו מלשינים והולכי רכיל ביניהם באותה תקופה.

---

[1] סוקולוף, ערך 'דילטורייה', עמ' 146.

[2] על הקשרו של עניין זה לסוגיה ראו בהקדמה לאגדה 30.

[3] על אירוע זה ראו מלכים א' פרק י"ח.