עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 105

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

האגדה מצויה בקובץ אגדות שעניינן 'לשון הרע'.[2] כחלק מדיון בנושא מובאת שאלה בפני רבי יוחנן לדין לשון הרע. האם העובר על "לשון הרע" הינו רק "האומרו" משמע האומר לשון הרע במפורש, או גם על "היודעו" משמע היודע דבר רכיל על חברו ואינו אומרו במפורש אלא רומז עליו.[3] שתי האגדות שלהלן מגמתן להדגים את משמעות 'היודעו', ולפיהן העושה שימוש בידע זה עובר על איסור לשון הרע.

בשני הסיפורים מתארים קבוצת אנשים שגויסו ליום עבודה עבור השלטון. אחד מהמגוייסים לא הופיע, ובחבורת העובדים בשיחה נאמר משפט 'תמים', לכאורה, ששם אחד העובדים שלא התייצב לעבודה שזור בו. ונציג השלטון שנראה כי ידע שמות אלו שנקראו לעבודה, קורא לאותו אדם שיבוא.

בסיפור הראשון נקראו בעלי חנויות שעיסוקם בפשתן, כולם הגיעו להוציא אדם ששמו בר חובץ. השיחה ביניהם אודותיו התנהלה בשפת קוד כדי שלא יהיה בה משום רכילות שתגלה את זהות הנעדר. נשאל מה יהיה תפריט הארוחה, והצעת אחד החברים הייתה חובצין, היינו גבינה. מצלול המילה נקשר לשמו של בר חובץ, וזה הזכיר לפקיד השלטון את העדרו, לכן קרא להביאו. רבי יוחנן אמר כי אף על פי ששמו נאמר בהצנע וברמיזה, הדין הוא כדין לשון הרע.

בסיפור השני נקראו חברי מועצת העיר ציפורי לעבודות כפייה על ידי השליט. כולם הגיעו להוציא אדם ששמו יוחנן. גם חברי מועצת העיר נמנעו מרכילות שעלולה להסגיר את חברם, ולשאלת אחד מהם אם לא ילכו לבקר את רבי יוחנן, הבין פקידו של השליט כי יוחנן הוא שלא בא לעבודות הכפייה ושלח להביאו.

על מקרה זה אמר רבי שמעון בן לקיש שעל אף שרצונו של הדובר היה לעשות צדק או מצווה דבריו נחשבים כלשון הרע.

נמצא כי לשון הרע אינה רק דברים הנאמרים בגלוי אלא גם דברים הידועים לדובר, והוא אומרם בדרך של רמיזה.

---

[1] ראו סוקולוף ערך "צומות" (עמ' 460)

[2] על הקשרו של עניין זה לסוגיה ראו בהקדמה לאגדה אגדה 30.

[3] ראה מפרשים על הדף.