עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 105

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, מדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה מצויה במקבץ[1] אגדות שעניינן "לשון הרע". כחלק מדיון בנושא מובאת קביעתו של רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן על פיה מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת בתנאי שאמירה זו נועדה לבטל את המחלוקת.

אסמכתא לקביעה מצויה במעשה אדניהו בן חגית שמרד באביו דוד והכריז עצמו מלך.[2] הכתרתו כמלך מצויה בניגוד להבטחת דוד כי שלמה ימלוך אחריו. נתן הנביא מייעץ לבת שבע, אימו של שלמה, לבוא אל המלך דוד בטרוניה: 'לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר כִּי  שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ' (מלכים א א  יג). הוא מבטיח לה כי בעת שתספר למלך על מעשה אדניהו יבוא גם הוא לשם ואומר: 'וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ' (שם שם יד).[3]

אדניהו בן חגית שהכריז על עצמו מלך חלק על דוד שקבע כי שלמה יירש אותו, נתן הנביא סיפר על מעשיו לבת שבע, אם שלמה, והציע שתיגש למלך ותספר לו, והוא עצמו יבוא בעקבותיה למלך דוד ובדבריו יוסיף וימלא את החסר בדבריה. כל זאת במגמה למנוע את מחלוקת, ואכן נמצא כי בזכות 'לשון הרע' אותה הביאו בת שבע ונתן הנביא בפני דוד המלך התבטלה המחלוקת, שכן אדניהו בן חגית נסוג ממעשהו. מכך הסיק רבי יונתן כי "מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת".

אגב עיסוק במעשה אדניהו בן חגית ובשימוש בלשון הרע בהתרת מחלוקות שואל רבי זעירא את רבי יסא לסיבה בשלה הוא נהרג, ואף מעלה אפשרות כי הסיבה לכך היא תביעתו לשאת אבישג השונמית לאישה.[4]  כידוע אדניהו ביקש מבת שבע להעביר לשלמה את רצונו לשאת את אבישג לבנה, שלמה ראה בבקשת אדניהו משום 'הכרזת מחלוקת', רצון לקבל הכרה של שררה ומלכות, ולכן השיב לאמו:'...ֹ וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ וְשַׁאֲלִי  לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי ...' (מלכים א ב כב). רבי יסא בתשובתו לרבי זעירא נותן סיבה עקרונית, אפשר שלא רק למחלוקת אדניהו ושלמה אלא לכל מחלוקת שלטונית - פוליטית 'עילא היו מבקשין להתיר דמם של בעלי מחלוקת'.

האגדה משולבת בקובץ שעניינו לשון הרע, ויש מקום לשאול האם דברי בת שבע לשלמה הם משום לשון הרע. נראה כי ישנן שתי תשובות מנוגדות לכך: אם בת שבע העבירה את בקשת אדניהו מתוך תמימות, הרי שאין לראות בדבריה לשון הרע; אולם אם היא מעורה בדרך שבה נתפסות התנהגויות בחצר המלך, הרי שיודעת היא כי בקשתו אינה תמימה, וכי שלמה עלול לראות בה מעין קריאת תגר על שלטונו, ובמקרה זה יש לראות בדבריה משום לשון הרע.

---