עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 104

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

כעין סוגיה

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו המשולבת בקובץ אגדות שעניינן 'לשון הרע', עוסקת בשאלה מהו המקור המקראי לאיסור לשון הרע.

בפתיחה מצויה שאלה 'אזהרה ללשון הרע מניין' שמשמעה מנין מוזהרים על לשון הרע, וכתשובה אנונימית לשאלה זו מובא חלקו השני של הפסוק 'כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע' (דברים כ"ג י'). כפשוטו מדובר בפסוק על הצורך להישמר מכל רע בעת מלחמה, אך הדרשן לא דרש את הביטוי 'דָּבָר רָע' כפשוטו אלא במשמעות של 'דיבור רע',[1] ומכאן שיש להישמר מכך. אפשר כי חלקו הראשון של הפסוק משמש כרמז שיש להימנע מכל דיבור רע אף על אלו שאינם ידידים.

רבי עילאי הביא בשמו של התנא רבי ישמעאל מקור אחר לאיסור, הפסוק 'לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ...' (ויקרא י"ט ט"ז), שאכן כפשוטו מצווה שלא ללכת רכיל, היינו לא להפיץ דברים שנאמרו במסגרת מסויימת לאחרים.[2] רבי נחמיה ביאר את המושג רכילות שמוזכר בפסוק באופן תיאורי; המילה 'רכיל' נדרשה כ'רוכל', היינו, לא ללכת כמו רוכל הטוען סחורתו, מעביר אותה ממקום למקום ומוכרה לבני אדם. ובאותו האופן אל לו לאדם להטעין דבריו של אדם אחד או דברים שנאמרים עליו ולהעבירם לאחר. אין בקביעה זו התייחסות לתוכנם של הדברים, אלא כל העברת דברים שהיא, טובה או רעה בתוכנה היא בבחינת לשון הרע.

---

[1]. ראו מהר"א פולדא על הדף.

[2] בשל ההקשר של הפסוק ניתן לקשור זה לחברי בית דין שלא ימסרו את הנאמר בין הדיינים.