עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 103

 

מקבילות

ירושלמי קידושין פ"א ה"ז דף סא ע"ב – ע"ג עמ' 1157

פסיקתא רבתי (מהד' איש שלום) פיסקא כג - י' הדברות פ' תליתאה

מדרש תנחומא (מהד' בובר) פרשת עקב

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא אמר כי הקב"ה לא פירט מתן שכרן של עושי מצוות, כדי שעושי המצוות לא יקיימו את המצוות בשביל שכר המצווה. על קביעתו מוסיף רבי בא בר כהנא כי אין שכר המצווה נגזר מחומרתה או מקלותה אלא משיקול דעתו של האל.

אגדה זו המתבססת על מקור תנאי משמו של רבי שמעון בר יוחאי ונוסף בה המשפט 'כשם שמתן שכרן שוה כן פורענותן שוה', משמע, לא רק שכר המצוות שווה על גם העונש עליהן. טענתו מתבססת על דרישת הפסוק 'עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר' (משלי ל' י"ז). הפסוק כפשוטו עוסק בעונשו של המַקְלֶה את אביו ואמו, כלומר המבזה אותם ללא קול; באמצעות העין לעג הבן לאביו, אולי על ידי קריצה, ובאותו האופן בז לִ'יקֲּהַת אֵם', היינו לשיבתה.[1] העונש שיוטל הבן שנוהג כך בהוריו יהיה לאחר מותו, ומהסיפא של הפסוק מובן שגופתו תושלך לשדה, עורבים ינקרו את עיניו, וגוזלי הנשר יאכלו אותן.

בעל האגדה דרש את הפסוק שלא כפשוטו; העין שלעגה למצווה כיבוד אב ואם ושביזתה את מצוות שילוח הקן, עונשה יהיה זהה, יבוא עורב הידוע כאכזרי לבניו[2] וינקר אותה, אך לא ייהנה ממנה כיוון שלא יאכלנה, ואילו הנשר שידוע כרחמן על בניו,[3] יאכל את העין וייהנה ממנה.

נמצא כי ישנה זהות בין מצוות כיבוד הורים לבין שילוח הקן הן בשכר הן בעונש .

---

[1] כך בתרגום אונקלוס ובתרגום השבעים, ובדומה לכך פירש רש"י.

[2] על כך ראו בבלי עירובין כב ע"א וכן תנחומא (מהד' בובר) פרשת עקב.

[3] על כך בהמשכה של הדרשה בתנחומא.