עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 102 – 103

 

מקבילות

ירושלמי קידושין פ"א ה"ז דף סא ע"ב עמ' 1157

בבלי קידושין ל ע"ב (בשינויים)

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ח (בשינויים)

ספרא קדושים פרשה א עד פרק א (אותיות ד – ז)

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כ (אות יב) (בשינויים)

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כג - י' הדברות פ' תליתאה

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

שאילתות דרב אחאי פרשת יתרו שאילתא נו

ספר הלכות גדולות סימן נו - הלכות כבוד אב ואם עמוד תרג

רמב"ם הלכות ממרים פ"ו ה"א

 

סוגה

מדרש ומימרה

 

עיון קצר באגדה

באגדה זו שהיא אחת מקובץ האגדות העוסקות בכיבוד הורים, מרומם בעל המדרש את מצוות כיבוד האב והאם למדרגה גבוהה של כיבוד האל. את דבריו מבסס על השוואת פסוקים זה לזה.

חלקה הראשון של ההשוואה נבנה מצוות עשה:

-          נאמר 'אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ'[1] (ויקרא י"ט ג'), ואותו השורש יר"א נאמר גם בפסוק 'אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד' (דברים ו' י"ג). הדרשן מקיש מכאן שמורא האל שקול למורא ההורים, והבן מצווה על מורא בפני האל והוריו באופן שווה.

-          נאמר 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ' (שמות כ' י"ב), ואותו השורש כב"ד נאמר גם בפסוק 'כַּבֵּד אֶת יְהֹוָה מֵהוֹנֶךָ' (משלי ג' ט'). כיבוד ההורים הוא הדיבר החמישי, והפסוק מובן כפשוטו. לפי הפסוק במשלי על האדם לכבד את האל יותר מאשר את הונו, או לפי הסיפא של הפסוק 'וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ', היינו, ייתן מתנות לכוהנים, למשרתים את האל בקודש. מכל מקום, בשני הפסוקים מדובר על מתן כבוד, ואף כאן נאמר מפורשות שהדרשן מקיש את כיבוד האל לכיבוד ההורים, משווה ביניהם.

חלקה השני של השוואה נבנה על מצוות לא תעשה:

-          נאמר 'וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת' (שמות כ"א י"ז), ואותו השורש קל"ל נאמר גם בפסוק 'אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ' (ויקרא כ"ד ט"ו). הביטוי 'וְנָשָׂא חֶטְאוֹ'

-          משמעו יומת בכרת.[2] אותו העונש למקלל הן את האל הן את הוריו, ומכאן מקיש הדרשן כי הם שקולים.

המבנה הסימטרי נשבר כיוון שלא ניתן להשוות לפסוק 'וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת' (שמות כ"א ט"ו) פסוק מקביל היות שאי אפשר להרים יד ולהכות את האל.

האגדה מסתיימת במימרה 'וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו'; 'וכן בדין' – משמע כן ראוי שכיבוד האל וכיבוד אב ואם יהיו שקולים, ו"מפני ששלשתן שותפין בו' הוא הנימוק לכך, האל, האב והאם הם שלושת השותפים השקולים ביצירת האדם.[3]

---

[1] הפועל 'תִּירָאוּ' הוא בריבוי אף כי הנושא ביחיד, ומכאן ניתן לדרוש כי המורא מכוון הן לאם והן לאב (ביאור הגר"א על הדף).

[2] רש"י על ויקרא כ"ד ט"ו. הוא מפרש כי בכרת כיוון שלא הייתה התראה.

[3] בתלמוד הבבלי מובאת ברייתא המפרטת מה מעניקים שלושת השותפים ליילוד: 'תנו רבנן שלשה שותפין יש באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל...' (בבלי נדה לא ע"א).