עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 102

 

מקבילות

ירושלמי קידושין פ"א ה"ז דף סא ע"ב עמ' 1156

בבלי קידושין לא ע"א – ע"ב (מקבילה חלקית ובשינויים)

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כג - י' הדברות פ' תליתאה

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה וסיפור

 

עיון קצר באגדה

המשנה מונה דברים שאדם אוכל בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ומצוות כיבוד הורים היא אחת מהם. האגדה מתארת כיבוד הורים לא מהעשייה להם אלא מההתייחסות אליהם.

האגדה נפתחת במימרה בעלת ניגוד מפתיע; נאמר כי יש אדם הנותן לאביו לאכול מטעמים, אבל יורש גיהנום, ולעומתו אדם אחר שגורם לאביו לעבוד עבודה פיזית קשה, לטחון בריחיים, אך הוא יורש גן עדן. הניגודים בין מעשיהם של הבנים ובין מה שיזכו בעולם הבא מובהר בסיפור המובא בסמוך למימרה.

חלקו הראשון של הסיפור מתאר אדם המאכיל את אביו תרנגולים מפוטמים, וכאשר אביו מתעניין מנין יש לו מאכל זה, הוא מכנה אותו בזלזול 'סבא, סבא', קורא לו בגסות לאכול ולשתוק ומוסיף שכלבים אוכלים ושותקים. מכאן שלמעשה הוא מתייחס לאביו כאל כלב. אדם זה יירש גיהנום, ומהמסופר עולה כי התנהגות נלוזה כלפי ההורים היא שלילית, האדם לא יזכה לעולם הבא.

חלקו השני והמנוגד של הסיפור מתאר אדם הקורא לאביו שיקשור עצמו לריחיים במקומו, ומסביר שבאו לקבץ אנשים לעבודה אצל השליט, ושם עלולים לבזות את העובדים או להלקותם, לכן עדיף לבן שהוא יתבזה או יספוג מלקות ולא אביו. אדם זה בשל ההתייחסות לאביו, בשל רצונו למנוע מאביו ביזיון או כאב, הוא יזכה ויירש גן עדן.

שני חלקי הסיפור בנויים בהקבלה; שניהם נפתחים בשאלה 'כיצד' לגבי הניגודים הבלתי מובנים, המאכיל מטעמים ויורש גיהנום, והקושר אביו לריחיים ויורש גן עדן. ומסתיימים במילה 'נמצא' ואחריה חזרה על הניגוד. כל תיאור של הניגוד בין המעשה ותוצאתו חוזר שלוש פעמים: במימרה, בפתיחת החלק הרלוונטי ובסיומו. נראה שחזרה זו באה להדגיש עד כמה ההתייחסות האישית להורה הוא החשוב והקובע במצוות כיבוד ההורים.

  

---

[1] סוקולוף, ערך 'פטים', עמ' 429.

[2] סוקולוף, ערך 'דשש', עמ' 157.

[3] מילה עברית שמשמעה קשר אותו.

[4] סוקולוף, ערך 'צמת', עמ' 467.