עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 102

 

מקבילות

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כג - י' הדברות פ' תליתאה

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומשל

.

עיון קצר באגדה

מימרתו של רבי מנא באה בעקבות שתי האגדות האחרונות בהן מסופר על רבי טרפון ורבי ישמעאל ועל הדרכים השונות בהן כיבדו את אימותיהם.

רבי מנא משבח את הפתגם אותו אומרים טוחני הקמח "כל אדם ואדם זכויותיו בתוך סלו"

משמע, כמות ואיכות הקמח היוצא מטחינת החיטים תלויה באיכות הגרעינים ואפשר אף בכל אשר השקיע בעבודת השדה. זהו משל למעשיו של האדם ולדרך שבה מקיים את מצוותיו, אלו הם שיקבעו את מתן שכרו.

המשל הובא בהשאלה לסוגיה הן בהקשר לרבי טרפון, רבי ישמעאל, הן בהקשר לאימותיהם והן בהקשר לחכמים שהגיבו.

כל שעשו רבי טרפון ורבי ישמעאל כדי לכבד את אימותיהם הוא שהיה 'בסלם', היינו הערכים שבאישיותם ובהתנהגותם, והוא שיקבע לעתיד את זכויותיהם.

הוא הדין באימותיהן; כל אחת מהן זכתה לאשר השקיעה בבנה ולאשר היא תובעת ממנו. אימו של רבי טרפון מעריכה מאוד את מעשהו, לכן כשבאים חכמים לבקרו, אולי משום שהיה חולה, היא מבקשת שיתפללו עליו. ואילו אימו של רבי ישמעאל מוכנה לבטל עצמה בפני בנה, להיות לו כעבד.

תגובת החכמים לדרכי הכבוד ההדדיים כפי שנגלו לעיניהם מותנית במצוי 'בסלם', במילים אחרות, בתפיסת עולמם הסובייקטיבית. לאימו של רבי טרפון אשר סברה כי הוא מכבדה יותר מידיי אמרו חכמים: 'לחצי כבוד שאמרה תורה לא הגיע'. מכאן שסברו כי הוא עושה את המוטל עליו ובוודאי גם ימשיך כך ואל לה לדאוג. על מעשהו של רבי ישמעאל שסרב לבקשת אימו מפני כבודה הגיבו חכמים כי חייב היה להיענות לבקשתה, שכן 'רצונה כבודה', ואף כי לכאורה, האמירה מכבדת את האם, המעשה ישפיל אותה. מכאן שכל אחת מהן מקבלת את אשר 'שמה בסלה'.

עם זאת תשובות החכמים מעלות תהייה; האם בן המניח כפות ידיו תחת רגלי אימו כדי שרגליה לא ייפגעו מהליכה ללא מנעלים בחצר הוא דבר של מה בכך? האם עליו יש לומר שלא הגיע אף לחצי הכבוד? האם בן צריך לתת לאימו לשתות מים שרחץ בהן רגליו? מדוע חכמים הגיבו בחיוב לרצונה, ולא קיבלו את עמדתו השומרת על כבודה?