עדי נוסח

כ"י וטיקן 102

 

מקבילות

ירושלמי קידושין פ"א ה"ז דף סא ע"ב עמ' 1156

פסיקתא רבתי (מהד' איש שלום) פיסקא כג - י' הדברות פ' תליתאה

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת תואר גוי אשקלוני שכיבד את אימו באופן יוצא דופן, אף כי היא ביזתה אותו בפומבי, ובאגדה זו מתארים את הכבוד הרב שחלק לאביו.

מסופר שדמה בן נתינה, גוי אשקלוני, לא ישב מעולם על אבן ששימשה את אביו למושב, ונוסף על כך לאחר מות אביו הפך אותה ל'יראה' שלו, היינו, לפרט לעבודה זרה שלו. בעל האגדה לא בא לשבח את המעשה שקשור לעבודה זרה, אלא להדגיש את הכבוד שחלק לאביו.

האנקדוטה משולבת בסוגיה שבה נאמר: 'איזה מורא לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא יסתיר דבריו',[2] דברים שמחייבים אדם מישראל, ואילו כאן מסופר על גוי שלא חייב במצווה 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ' (שמות כ' י"ב), לכן נראה כי בעל האגדה סבור שפועלו של הגוי מלמד כי ראוי ללמוד מאדם בעל חוש מוסרי אפילו הוא עובד אלילים. כמו כן מובן שדרכו בכיבוד הוריו משמשת דוגמה כי אין גבול כיבוד הורים. [3]

---

[1] ראו הסבר באגדה הקודמת.

[2] ירושלמי פאה פ"א ה"א דף טו ע"ג עמ' 79.

[3]המבקש להרחיב על אגדה זו ועל הבאות אחריה יעיין במאמרו של שמא פרידמן 'דמה בן נתינה: לדמותו ההיסטורית, פרק בחקר  האגדה התלמודית', היגיון ליונה, היבטים חדשים בחקר ספרות המדרש, האגדה והפיוט, קובץ מחקרים לכבודו של פרו' יונה פרנקל, (עורכים: י' לוינסון, י' אלבוים וג' חזן-רוקם), 38 – 130.