עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 102

 

מקבילות

ירושלמי קידושין פ"א ה"ז דף סא ע"ב עמ' 1156 (בשינויים)

פסיקתא רבתי (מהד' איש שלום) פיסקא כג י' הדברות פ' תליתאה

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

המשנה[3] עוסקת בחלקה האחרון ב"דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא", והמצווה הראשונה הנמנית בה היא כיבוד אב ואם. האגדה היא הראשונה בקובץ של אגדות שעניינן היבטים שונים במצווה 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ' (שמות כ' י"ב).

שאלו את רבי אליעזר 'עד היכן הוא כיבוד אב ואם', כלומר, מהו הגבול של כיבוד הורים, עד כמה מצווה אדם להיזהר בכבוד אב ואם.[4] רבי אליעזר עונה בשאלה, כביכול לא הוא המתאים לענות על כך, אלא יש לשאול את דמה בן נתינה, אדם נוכרי. ולאחר שאלה רטורית זו הוא מתאר אירוע שבו התנהגותו של דמה בן נתינה עשויה להיות דוגמה ל'גבול עליון' של כיבוד הורים.

אימו של דמה בן נתינה סטרה לו בפני כל חברי המועצה שהוא עמד בראשה, והוא לא רק שלא הגיב, אלא הרים את הנעל שנפלה[5] ומסר לה כדי שלא תטרח, תתכופף ותרים בעצמה. יש בהתנהגותו איפוק רב; הוא אינו מגיב, שומר על כבודה אף כי היא פוגעת בו בפומבי ואפילו טורח בעבורה.

רבי אליעזר הפנה את אלו ששאלו על המידה של כיבוד הורים לדמה בן נתינה, כיוון שהוא הגוי כיבד את אימו באופן מושלם, ללא גבולות, ומכאן שעל כל אחד מישראל לכבד את אימו על אחת כמה וכמה.[6]

---

[1] 'בולי' ביוונית משמעו מועצה (סוקולוף, ערך 'בולי', עמ' 87), ו'פטר' בעברית משמעו בכור, מכאן שהעורך הקדום ראה בצירוף 'פטרבולי' מילה אחת למועצה, כנראה, והוסיף לפניה את המילה 'ראש' כדי להבהיר את מעמדו הגבוה של דמה בן נתינה.

[2] נעל בעלת סוליית עץ (סוקולוף, ערך 'קורדיק', עמ' 484).

[3] פאה פ"א מ"א.

[4] רש"י בבלי עבודה זרה כג ע"ב: ד"ה עד היכן כיבוד אב ואם.

[5] אפשר שאף בנעל זו סטרה לו.

[6]המבקש להרחיב על אגדה זו ועל הבאות אחריה יעיין במאמרו של שמא פרידמן 'דמה בן נתינה: לדמותו ההיסטורית, פרק בחקר  האגדה התלמודית', היגיון ליונה, היבטים חדשים בחקר ספרות המדרש, האגדה והפיוט, קובץ מחקרים לכבודו של פרו' יונה פרנקל, (עורכים: י' לוינסון, י' אלבוים וג' חזן-רוקם), 38 – 130.