עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 101

 

מקבילות

תוספתא פאה (מהד' ליברמן) פ"ד הי"ט עמ' 60 – 61 (מקבילה חלקית)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה מובאות מעלותיהן של הצדקה ושל גמילות חסדים בדרך של השוואה ביניהן.

ראשית קובע בעל המימרה כי הן הצדקה הן גמילות חסדים, כל אחת שקולה כנגד כל מצוות התורה, ומכאן ואילך יצביע על ההבדלים שביניהן.

-          צדקה נותנים לאלו שחיים, ואילו גמילות חסדים היא לחיים ולמתים. ביקור חולים, שמחת חתן וכלה, הכנסת אורחים, לווית המת, הספדו וקבורתו – כל אלה הם בבחינת עשיית חסד עם המת.

-          צדקה נותנים לעניים, להם היא מועילה, ואילו גמילות חסדים היא לכולם, לעניים ולעשירים כאחת.

-          הצדקה נעשית באמצעות ממון, ואילו גמילות חסדים נעשית על ידי האדם הן בממונו והן בגופו. היינו הוא פועל בעצמו לעשות טוב לאחר ואינו מצפה לתמורה איזושהי בעבור מעשהו.

מכאן שאף כי נאמר "צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל כצותיה של תורה" , היינו שתיהן שקולות, מכל מקום גמילות חסדים עדיפה מהצדקה.[1]  

בחלקה הראשון של האגדה עלה מההשוואה כי גמילות החסדים עדיפה מהצדקה, וסביר כי מדובר מבחינתם של בני האדם. בהמשך לכך שואל רבי יוחנן בר מריא בשם רבי יוחנן אם כן הדבר גם בפני האל,[2] אם גמילות החסדים עדיפה מצדקה גם לראות עיניו. כתשובה[3] מובא מדרש הפסוק 'וְחֶסֶד יְהֹוָה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים' (תהלים ק"ג י"ז). הפסוק כפשוטו אומר שחסדו של האל נטוי על יראיו בכל הזמנים, מאז ומעולם ולעולם. אולם הדרשן קרא את הפסוק באופן שונה; 'וְחֶסֶד יְהֹוָה' – הוא החסד שהאדם עושה לזולת מאהבת האל, והשכר שזוכה על כך מהאל הוא 'מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו'. מכאן שהשכר שמקבל אדם על גמילות חסדים גדול יותר מאשר על הצדקה כנאמר בסיפא של הפסוק 'וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים', ולכן יש ללמוד שגם האל מעדיף גמילות חסדים מצדקה.

---

[1] ליברמן, תוספתא פאה פ"ד הי"ט, עמ' 60 הערה 70.

[2] השימוש בביטוי 'איזה מהן חביב' רומז לעדיפות.

[3] אין וודאות אם התשובה היא משל רבי יוחנן או משל בעל האגדה.