פרק ח
הלכה א (דף כ ע"ד)
אמר רבי יוחנן למה נקראו שמן נמושו' שהן באות בסוף אבא שאול היה קורא אותן משושות אית תניי תני נמושות ואית תניי תני משושות מאן דאמר נמושות שהן באין בסוף ומאן דאמר משושות שהן ממשמשין ובאין
רבי חונא בשם מנחם רבי יוחנן בן נורי היה יוצא מן הנמושות ומביא פרנסתו של כל השנ'
תני מתנת עניים שבשדה שאין עניים מקפידין עליהן הרי הן של בעל הבית רבי בון בר חייא בעי ויש אדם קורא שם פיאה לעצמן תני רבי שמעון בן יוחאי לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבין ולעטלפים
בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבואו ולא תנינן נמושות על ידי שהן חביבין הן באין על אתר ובזתים משתרד רביעה שנייה ולא תנינן נמושות מפני שהן צינה ואינן יוצאין אלא בחורים
וקודם לכן אינו אסור משו' גזל בשיטתו השיבוהו לא אתם שאתם אומרי' מפני שהיא צינה אינן יוצאין אלא בחורין שמתוך שהוא יודע שהוא מביא פרנסתו אף הוא אינו יוצא
הלכה ב
עד איכן אמר רבי חנינה עד מקום שדרכו לילך ולביא בו ביום
מעשה והאמין רבי לחמשה אחין בחמשה כורין של חטים ואיפשר כן אלא מיכא ציבחד ומיכא ציבחד כו דה סלק
רבי לעזר דרומיה בעי קומי רבי יוסי מתני' דרבי אליעזר דרבי אליעזר אומר נאמן על השני נאמן על הראשון אמר רבי יוסי דברי הכל היא שנייא היא שאין אדם עושה בדבר ערוה רבי לעזר בשם רבי הושעיא כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר אמר רבי הושעיה מתני' אמר כן ובן לוי נאמן לעולם ר' מנא בעי ובן לוי נאמן לעולם אפילו בשביעית אמר ר' בון בר חייא נאמן בן לוי לומ' מעשר ברור הוא לפוטרו מן השני אבל באומר ניתן לי או באומר משלו הן אינן נאמנין דו מתניתא אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן כיני מתניתא אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן
הלכה ג
מהו שיהא נאמן לומר חיטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח חטים ניתן לי ועשיתי אותן פת פשיטא ליה שהוא נאמן היו הכל יודעין שרוב בני אדם מכנסו לקט אפי' כן אינו נאמן תני רבי יודן אומר מקום שנהגו להיות דורכין את העוללות יהא עני נאמן לומר יין זה של עוללות הוא ודכוותיה מקו' שנהגו להיות מוסקין זיתי ניקוף יהא העני נאמן לומר שמן זה של זיתי ניקוף הוא
אילין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה סלק גמליאל זוגה ותקביה מן גוא לפסא
הלכה ד
תני רובע אורז כולה תבלין ליטרא ירק שלשת קבין חרובין חצי לוג יין רביעית שמן עשרה אגוזין חמשה אפרסקין שני רימונין ואתרוג אחד מה טעמא ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שובעו
חזקיה שאל לאבוי מנא אילין שיעוריא אמר להן אהן צררא סמך הדא ברתא
רבי חנניה הוה יתי' קומי רבי אלי והוא אמר טעמין והוא סתר אמר טעמין והוא סתר אמר ליה לא בלן מסתור אלא מבני
אמר רבי מנא תניא ארבע ליטרין אמר רבי לעזר וכן לעירוב אמ' ר' חיננא הדא דתימר ביין אבל בשמן מערבין בו מזון שתי סעודו' תני מערבין בחומץ מזון שתי סעודות תני מערבין בשמן מזון שתי סעודות רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק כדי לטבול בירק הנאגד שתי סעודות רבי יצחק עטושיא אמר קומי רבי זעירא בשם דבי רבי ינאי אפונין חיין מערבין בהן מזון שתי סעודות למי נצרכה לרבי מאי' שלא תאמר הואיל והן מסריחין (דף כא ע"א) את הפה אין מערבין בהן דג מליח מערבין בו בשר מליח מערבין בו בשר חי דתנינן הבבליים אוכלים אותו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת רבי יודן בעי הדא כלקירא הוא ואילין כותאי אכלי' מינה חייה היא מערבין בה שמואל בר שילת בשם רב פעפועין וגדגדניו' וחלוגלוגות מערבין בהן בעון קומי היידן וינון אמר לון קקולי והנדקוקי ופרפחיניה
הלכה ה
ר' יונה פתר מתני' ביותר מכשיעור היה מציל נוטל מחצ' ונותן מחצה אבל בכשיעור הוא נותן לפניהן והן מחלקין ביניהן רבי חזקיה פתר מתניתא בכשיעור ביקש להציל נוטל מחצה ונותן מחצה שמתוך שנוטל מחצה ונותן מחצה נעשה דבר מועט הוא נותן לפניהן והן מחלקין ביניהן תני המסבבין על הפתחים אין נזקקין להן לכל דבר אמר רבי יונה ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגרון דיליה הכא את אמר אין פוחתין לעניים בגורן וכא את אמר אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום רב הונא אמר צא מהן שליש ליציאה
ר' יוסי בי רבי בון מפיק לאילין נחתומיא כהדא דרב הונא ובלחוד כהדין שיעורא
רבי בא בר בא בר ממל בעא קומי רבי לא ראו אותו יוצא מן העיר ונכנס ליה אמר ליה הנותן נותן והלוקח יחוש לעצמו
הלכה ו
תמחוי בכל יום קופה מערב שבת לערב שבת תמחוי לכל אדם קופה אינה אלא לאנשי אותה העיר בלבד ר' חונה אמר תמחוי בשלשה שהוא על אתר
רבי חלבו בשם רבי בא בר זבדא אין מעמידין פרנסין פחות משלשה אנא חמי דיני ממונות בשלשה דיני נפשות לא כל שכן ויהיו עשרים ושלשה עד דהוא מצמית לון הוא מסכן
רבי יוסי בשם רבי יוחנן אין מעמידין שני אחים פרנסין רבי יוסי עבר חד מן תרין אחין עאל ואמר קומיהון לא נמצא לאיש פלוני דבר עבירה אלא שאין מעמידין שני אחים פרנסין
ר' יוסי עאל לכפרה בעא מוקמה לון פרנסין ולא קבלין עליהון עאל ואמר קומיהון בן בבי על הפקיע ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להימנות עם גדולי הדור אתם שאתם מתמנין על חיי נפשות לא כל שכן
רבי חגיי כד הוה מקים פרנסין הוה מטעין לון אוריתא לומר שכל שררה שניתנה מתורה ניתנה בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו
רבי חייא בר בא מקים ארכונין
רבי ליעזר הוה פרנס חד זמן נחית לביתיה אמר לון מאי עבדיתון אמר ליה אתא חד סיעא ואכלון ושתון וצלון עלך אמר לון ליכא אגר טב נחת זמן תיניין אמ' לון מאי עבדיתון אמרו לי' אתא חד סיעא חורי ואכלון ושתון ואקלונך אמר לון כדון איכא אגר טב
רבי עקיבה בעון ממניתיה פרנס אמ' לון נמלך גו בייתיה הלכון בתריה שמעון קליה דיימר על מנת מתקל על מנת מבזייה
רבי בא בר זבדא אמר איתפלגון רב ורבי יוחנן חד אמר מדקדקין בכסות ואין מדקדקין בחיי נפשות וחרנה אמר אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו מתנית' פליגא על מאן דאמ' אף בכסות אין מדקדקין פתר ליה לפי כבודו ותני כן במה דברים אמורי' בזמן שאין מכירין אותו אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו והכל לפי כבודו והתני למזונות שלשים יום לכסות ששה חדשים פתר לה ליטול והתני למזונות שלשים יום לפסין ולצדקות שנים עשר חדש הא קדמייתא ליטול עוד היא ליתן מהו לפסין ולצדקות שנים עשר חדש בשכר סופרים ומשנים
הלכה ז
חד תלמיד מן דרבי היו לו מאתים חסד דינר והוה רבי יליף זכי עימיה חדא לתלת שני מעשר מסכינין עבדון ביה תלמידוי עינא בישא ומלון ליה אתא בעא מזכי עימיה אמר ליה רבי אית לי שיעורא אמר זה מכת פרושים נגעו בו רמז לתלמידוי ואעלוניה לקפילין וחסרוניה חד קרט וזכה עימיה היך מה דהוה יליף
משפחת אנטבילא היתה בירושלם והייתה מתייחסת של ארנן היבוסי פעם אחת פסקו להן חכמים שש מאות כיכרי זהב שלא להוציאן חוץ לירושלם דהוון דרשין בשעריך בשעריך לרבו' ירושלם והתני מעשה בהלל הזקן שלקח לעני בן טובים סוס אחד להתעמל בו ועבד לשמשו
שוב מעשה באנשי הגליל שהיו מעלין לזקן אחד ליטרא בשר צפרים בכל יום ואיפשר כן אלא דלא הוה אכל עם חורנין
תני משתמש בכלי זהב נותנין לו כלי כסף כלי כסף נותנין לו כלי נחושת כלי נחושת נותני' לו כלי זכוכית א"ר מנא כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהן והתני היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת כאן בגופו וכאן בשאינו גופו
חד מן אילין דנשייותא איתנחת מן ניכסוי והוון זכין ליה במאן דחסף והוא אכל ומותיב אמר ליה אסיא עיקר תבשילה לא מן גוא לפסא הוא אכיל מן לפצא
עד כדון בבעל חוב שהוא דוחק אפי' בבעל חוב שאינו דוחק נישמעינה מן הדא היו ממושכנין לכתובת אשתו או לבעל חובו ודא אשה לא כבעל חוב שאינו דוחק הוא אין מחייבין אותו למכור אמר רבי חנינא צריך אדם שיהו לו (דף כא ע"ב) שני עטיפין אחד לחול ואחד לשבת מה טעמא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך וכי ערומה היתה אלא אלו בגדי שבתה
כד דרשה רבי שמלאי בציבורא בכון חברייא לקובליה אמרו ליה רבי כעטיפתינו בחול כן עטיפתינו בשבת אמר לון אף על פי כן צריכין אתם לשנות מן הדא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן וירדתי כתי' אמר לה זכותי תרד עמך וערטילא הוות אלא אמרה לה לבוש מאנך דשובתא
הלכה ח
הדא אמרה חמשין עבדין טבין מן מאתים דלא עבדין המסמא את עינו והמנפח את שוקיו והמצבא את כריסו אינו נפטר מן העולם עד שיהי לו כן
שמואל ערק מן אבוי אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמיסכינין שמע קלהון אמרין כהדין אגנטין אנן אכלין יומא דין בארגנטורין דהבא בארגנטורין כספא אעל ואמר קומי אבוי אמר ליה צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם
דלמא רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש עלון מיסחי בהדין דימוסין דטיבריא פגע בון חד מסכן אמר לון זכין בי אמרו ליה מי חזרון מי חזרון אשכחוניה מית אמרו הואיל ולא זכינן ביה בחיוי ניטפל ביה במיתותיה כי מיטפלון ביה אשכחון כיס דינריא תלו ביה אמרו הדא דאמר רבי אבהו אמר רבי לעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן שאילולא הרמאין שבהן היה אחד מהן תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו מיד היה נענש
אבא בר בא יהב לשמואל בריה פריטין דפלג למיסכיניא נפק ואשכח חד מסכן אכל קופד ושתי חמר עאל ואמר קומוי אבוי אמר לי' הב יתיר דנפשיה מדתיה
רבי יעקב בר אידי ורבי יצחק בר נחמן הוון פרנסין והוון יהבין לרבי חמא אבוי דרבי אושעיא חד דינר והוא יהב ליה לחורנין
רבי זכריה חתניה דרבי לוי היו הכל מליזין עליו אמרו דלא צריך והוא נסב כד דמך בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין
ר' חיננא בר פפא הוה מפליג מיניה בליליא חד זמן פגע ביה רבהון דרוחיא אמר ליה לא כך אולפן רבי אל תסג גבול רעך אמר ליה ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף והוה מכתפי מיניה וערק מן קומוי
אמר רבי יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן אלא אשרי משכיל אל דל והוא שמסתכל במצוה היאך לעשותה כיצד היה רבי יונה עושה כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה אומ' לו בני בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר טול ואת פורע מן דהוה נסב ליה אמר ליה מתנה
אמר רבי חייא בר אדא אית הוו סבין ביומינו מן דהוה יהבין לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוון נסבין מן בתר כן לא הוון נסבין אמרי רשות' גבן
נחמיה איש שיחין פגע ביה ירושלמי אחד אמר ליה זכי עימי חדא תרנוגלתא אמר ליה הילך טימיתיה וזיל זבון קופד ואכל ומית ואמר בואו וספדו להרוגו של נחמיה
נחום איש גם זו היה מוליך דורון לבית חמוי פגע ביה מוכה שחין אחד אמר לו זכה עמי ממה דאית גבך אמ' ליה מיחזר חזר ואשכחיה מית והוה אמ' לקיבליה עייניה דחמונך ולא יהבון לך יסתמיין ידיה דלא פשטן מיתן לך יתקטעון רגלייא דלא רהטין מיתן לך יתברן ומטתיה כן סליק לגביה רבי עקיבה אמר ליה אי לי שאני רואה אותך כן אמר ליה אוי לי שאיני רואה אותך כן אמר ליה מה את מקלליני אמר ליה ומה את מבעט בייסורין
רבי הושעיא רביה הוה רביה דבריה חד דסגיא נהוריא והוא יליף אכל עימיה חד זמן בכל יום חד זמן הוה ארחין ולא מטא מיכול עימיה ברומשא סליק לגביה אמ' ליה לא יכעוס מרי עלי בגין דהוה לי ארחין ולא בעית מיבזיא איקריה דמרי בגין כן דלא אכלית עמך יומא דין אמר ליה אתה פייסת למאן דמיתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מיתחמי יקבל פייוסך א"ל הדא מנא לך אמר ליה מר' אליעזר בן יעקב דר' אליעזר בן יעקב על חד דסגיא נהורא לקרתי' יתב ליה רבי אליעזר בן יעקב לרע מיניה די אמרין דאילולא דהוא בר נשא רבא לא יתב ליה רבי אליעזר בן יעקב לרע מיניה עבדון ליה פרנסה דאיקר אמר להו מהו הכין א"ל ר' אליעז' בן יעקב יתיב לרע מינך וצלי עלוי הדא צלות' אתה גמלת חסד למאן דמיתחמי ולא חמי דין דחמי ולא מתחמי יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד
דלמא רבי חמא בר חנינא ורבי הושעיה הוון מטיילן באילין כנישתא דלוד אמר רבי חמא בר חנינא לרבי הושעיה כמה ממון שיקעו אבותי כאן אמר ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן לא הוה אית בני נש דלעיין באורית'
רבי אחא בשם רבי חננא כיני מתנית' כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור להתרחם עליו על נפשיה לא חייס על חורנין לא כל שכן כל מי שאינו צריך ליטול ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו על זה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו
הדרן עלך מאימתי כל אדם וסליקא לה מסכת פיאה