פרק ז

הלכה א (דף כ ע"א)

אמר רבי לא כתיב ושכחת עומר בשד עומר שאת שוכחו לעולם יצא זה שאת זוכרו לאחר זמן רבי ירמיה בעי היה מסויים בדעתו כמי שהוא מסויי' היה עומד בצל הדקל הדקל מסיימו היו שניהן נטופה זה מסיי' את זה וזה מסיים את זה היתה כל שדהו נטופ' נישמעינה מן הדא רבי יוסי אומר אין שכחה לזתים אמר רבי שמעון בר יקים לא אמר רבי יוסי אלא בראשונה שלא היו הזתים מצויין שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ אבל עכשיו שהזיתי' מצויין יש להן שכחה שפכוני נוטף שמן והתנינן נטיפה אלא שהיא עושה שמן הרבה והתנן במעשיו שהוא עושה הרבה אלא שפכוני שהוא עושה שמן הרבה נטופה נוטף שמן מעשיו שהוא עושה הרבה שהוא עושה זתים הרבה בישני אית דבעי מימר בישני ממש אית דבעי מימר דהוא מבעית לחבריה עד דיעביד ארבעה כיפליסין כי ההיא דתנינן תמן כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו מכיון שהוא עושה יותר מחבירו כמי שהוא מסוים עד דיעביד כל שנה ושנה ומכיון שהוא עושה רובן של שנים כמי שהוא מסויים במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה מתני' דבית שמאי דבית שמאי אומרי' הבקר עניים הבקר אמר רבי יוסי דברי הכל היא תמן דבר תלוש בצד דבר מחובר ברם הכא דבר מחובר בצד דבר מחובר רבי יוסי אומר אין שכחה לזתים אמר רבי שמעון בן יקים לא אמר רבי יוסי אלא בראשונה שלא היו הזתים מצוין שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ אבל עכשיו שהזתים מצויין יש להן שכחה אמר רבי יוסי לא חייב אדם שכחה לזתים אלא רבי עקיבה דו דרש אחריך אחריך מעתה אין שכחה לזתים כר' יוסי דלא דרש אחריך התיבון הרי עומר שכחה הרי לא כתיב אחריך מכיון שכתיב לא תשוב לקחתו כמי שכתיב אחריך רבי יונה בעי ההן זית נטיפה הואיל והוא מסויים על דעתיה דר' יוסי אפי' התחיל בו כמי שלא התחיל בו

הלכה ב

א"ר לעזר כיני מתניתה של שני מלבנים ושכחו מה נן קימין אם משום דבר מסויי' אין כאן זתים אם משום שורה הוא עצמו נידון בשורה אלא על ידי שורה על ידי שורות אמר רבי יוסי בזית נודיין היא מתניתא אמר רבי יוסי לא סוף דבר נודיין אלא אפילו שאר כל הזתים מכיון שדרכן ליבחן כנודיין אפילו שאר כל הזתים אין להן שכחה אית תנאי תני שנמצא אית תנאי תני שנמצא עומד מאן דאמר שנמצא מסייע לרבי יוחנן מאן דאמר שנמצא עומד מסייע לרבי אלעזר מתני' מסייעא לרבי יוחנן דתני במה דברים אמורי' בשהיה מכירו אבל אם לא היה מכירו מרדף אחריו אפילו עד מאה הא אם יש בו סאתים ושכחו אינו שכחה לא על הדא איתאמרת אלא על הדא קדמייתא כל זית שיש לו שם בשדה כזית נטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה עליה הא אם יש בו סאתי' ושכחו כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו פתר לה תרין פיתרין כל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו קודם לכן אף על פי שאין לו תחתיו יש לו בראשו פתר חורן כל זמן שיש לו תחתיו אין לו בראשו הילכא המחבא אף על פי שאין לו בראשו יש לו תחתיו תני משום ב"ש משיניח את הכרכר וגמרו הרי זה יש לו בראשו רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש בר כדה אמר רבי אבהו שהוא משייר את המחבויין ודעו וראו מכל המחבואים אשר יתחבא שם

הלכה ג

הדא אמר' פרט בנשירתו קדש לית הדא פשיטא שאלתי' דחלפי שאל לקט בנשירתו מהו שיקדש אמר רבי שמואל בר אבודומא שנייא היא שהיא גרם לו שלא ירד לארץ הלכה ד' אי זו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף יש לה כתף אבל לא נטף נטף אבל לא כתף לבעל הבית ואם ספק לעניים אי זו היא כתף פסיגין זו על גבי זו אי זו היא נטף תלויות בשיזרה ויורדות רבי בא בשם רבי יהודה והן שיהו כולן נוגעות בפס ידו

לא כן אמר רבי חייא מעשה ששקלו עוללות שבע ליטריות בציפורי

אמר רבי חיננה שאם נתנה על גבי טבלה והן שיהו כולן נוגעות בטבלה בן לוי שנתמנה לו מעשר טבל ומצא בתוכו עוללות הרי זה עושה אותן תרומת מעשר במקום אחר ועוללות לאו של עני הוא ר' אבין בשם רבנין דתמן אני אומר עם הנקרצות עם האשכולות אמר רבי סימון טעמא דרבי יהודה ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים יותר מיכן אשכול

דלמא רבי אבהו ורבי יוסי בן חנינא ור' שמעון בן לקיש עברו על כרם דורון אפיק לון אריסא חדא פרסיקא אכלון אינון וחמריהון ואייתרון ושערונה כהדין לפיסא דכפר חנניה מחזיק סאה של עדשים בתר יומין עברון תמן אפיק לון תרי תלת לגוא ידיה אמרו ליה מן ההוא אילנא אנן בעיי אמר לון מיניה אינון וקרון עלוי ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה

א"ר חנינא כד סלקת להכא נסיבית איזורי ואיזוריה דברי ואיזוריה דחמרי מקפא בירתא דחרובתיה דארעא דישראל ולא מטון קצת חד חרוב ונגד מלא ידוי דבש

אמ' ר' יוחנן יפה סיפסוף שאכלנו בילדותינו מפרסקין שאכלנו בזקנותינו דביומוי אישתני עלמא

אמר רבי חייא בר בא סאה ארבלית היתה מוציאה סאה סולת סאה קמח סאה קיבר סאה סובין סאה מורסן סאה גנינין וכדון אפילו חדא בחדא לא קיימא

רבי חונא בשם רב אבין קנמון מאכל עזים היה היו ישראל מגדלין אותו

רבי חונא בשם רבי אבין שני תמידין שהיו מקריבין בכל יום היו מרכיבין אותן על גבי גמל ורגליהן נוגעות בארץ

רבי חונא בשם רבי אידי מעשה באחד שקשר עז לתאינה ובא ומצא דבש וחלב מעורבין

רבי(דף כ ע"ב) אמר לרבי פרירי את חמי ליה ההיא סגולה דגו כרמך אמר ליה אין נפק בעי מחימייא ליה עד דהוא רחיק צפה ביה כמין תור א"ל לית הדין תורא מחבל כרמא אמר ליה הדין תורא דאת סבר הוא סגולה וקרא עלוי עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו בית מוקדש' חריב ואת קאי' בקשיותך מיד איתבעון ולא אשכח אייתון קומוי תרין פוגלין מבין ריש שתא לצומא רבא והוה אפוקי שמיטתא והוה בהון טעוניה דגמלא אמר לון ולית אסיר ולאו ספחין אינון אמר ליה בפוקי ריש שתא איזדרעון באותה שעה התיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית מיד

בעון קומוי מהו הדין דכתי' עכשו פרודות תחת מגרפותיהם אמ' לו תחת שהיינו גורפי' דבש הרי אנו גורפין רקבובית

מעשה באחד שהיה לו שורה של תאינים ובא ומצא גדר של דבש מקיפן

חד בר נש הוה זרע חקלא לפת והוה מקטע ומזבין מעשה בשועל שבא וקינן בראשה של לפת

מעשה בשיחין בקלח אחד של חרדל שהיו בו שלשה בדין ונפשח אחד מהן וסיככו סוכת היוצרין ומצאו בו שלשת קבין של חרדלאמר רבי שמעון בן חלפתא קלח אחד של חרדל היה לי בתוך שלי והייתי עולה בו כעולה בראש התאנה

מעשה באחד שזרע סאה של אפונים ועשת שלש מאות סאין אמרו לו התחיל הקדוש ברוך הוא לברכך אמר לון אזלון לכון די ינחת טלא בישא עליה די לא כן בכפלא הוות מעביד

אמר ר' שמעון בן חלפותא הוה מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכנין עלה והבא לנו גרוגרו' מן החבית עלה והושיט ידו ומצאה של דבש אמר לו אבא של דבש היא אמר לו השקע ידיך ואת מעלה גרוגרות מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בציפורין עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה עלה ומצא את העלייה צף עליה דבש

רבי חנניה הוה מזבן דבש דדבוריין והוה ליה דבש דצליין בתר יומין עברון תמן אמר לון בגין לא מטעיא לכון הוון ידעין ההוא דובשא דיהבית לכון דצליין יינון אמרו ליה מיניה אנן בעי דו טב לעיבידתין ואפריש טימיתיה ובנא ביה בי מדרשא דציפורין

רבי לעזר בי רבי שמעון אזל לחד אתר אייתון קומוי כרוב מצמק אמר לון סגין דבש יהבתון ביה אמרין ליה לא יהבינן ביה מיניה וביה הוא

הלכה ד

הכל מודין במוכר לחבירו עשרה אשכולות שיהא אסור ליגע בהן הכל מודין בשותף כשם שהוא מידל בתוך שלו כך הוא מידל בתוך של חבירו רבי יהודה עבר ליה כשותף אמר ליה ר' אימי הגע עצמך שאכלתן חיה אין תעבדיניה כשותף יהא חייב לשלם לו אמר ר' יוחנן נראית מוחלפת שיטתו של רבי יהודה תמן הוא אומר בין כך ובין כך נוטלן ומניחן על הגדר והעני בא ונוטל את שלו וכא הוא או' הכן מתוך שהוא מעכן הן עושות יותר לשנה הבאה ואמר אוף הכא מכיון שהוא מרבעה היא עושה יותר לשנה הבאה אמר ליה מצוי הוא לזורעה ירק ולהבריחה מן העניים

הלכה ה

תני רבי אומר לא אמרו בית שמאי אלא בשביעית אבל בשאר שני שבוע שבית שמאי יש לו חומש ויש לו ביעור על דעתיה דההן תנייה לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימ' אין מעש' שני בשביעי' ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית מעתה אל יהי לו קדושה וקדשתו מאיליו למדו קודש הילולים הרי הוא כקודש שקורין עליו ויהא מותר לאונן תני מגיד שהוא אסור לאונן ויהא חייב בביעור בגין דרבי שמעון פוטר מן הביעור ויפדה במחובר לקרקע תני רשב"ג אחד שביעית ואחד שאר שני שבוע בית שמאי אומרי' אין לו חומש ואין לו ביעור על דעתיה דהדין תנייה לא למדו נטע רבעי ממעשר שני כל עיקר מעתה אל יהי לו קדושה וקדשתו מאיליו למדו קודש הילולים הרי הוא כקודש שקורין עליו את ההלל ויהא מותר לאונן תני מגיד שהוא אסור לאונן ויהא חייב בביעור בגין דרבי שמעון פוטר בביעור ויפדה במחובר לקרקע ר' זעירה בעי קומי רבי אבהו מניין שהוא טעון חילול קודש הילולים קודש חילולים לא מתמנעין רבנין בין ה"י לחי"ת תני רבי אייבו בר נגרי קומי רבי לא דרבי ישמעאל אם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו פרט לנטע רבעי שאין חייבין עליו חומש וחזר ותנא קומוי שתי גאולות הן אחת למעשר שני ואחת לנטע רבעי תמן תנינן רבי יודה אומר אין לנכרי כרם רבעי וחכמים אומרים יש לו אמר רבי לעזר כיני מתניתא אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר ר' ביבי אמר בעי קומי רבי זעירא בשם ר' לעזר אתיא דרבי יודה כבית שמאי על דעתיה דרבי כמה דבית שמאי אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית ודכוותיה אין נטע רבעי בשביעית כן רבי יהודה אומר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני בסוריא ודכוותיה אין נטע רבעי בסוריא אמר ליה חמי מה אמר לא אמר אין לו חומש ואין לו ביעור הא שאר כל הדברים יש לו רבי יהודה אומר אין לנכרי כרם רבעי בסוריא שמואל בר אבא בעי הא בית שמאי אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית ודכוותה שלישית ושישית הואיל ואין בהן מעשר שני לא יהא בהן נטע רבעי אמר רבי יוסי שלישית ושישית אף על פי שאין בהן מעשר שני יש בהן מעשר עני שביעית אין בה מעשר כל עיקר חיפה שאל את רבי יודה אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימא אין מעשר שני בסוריא ודכוותה אין נטע רבעי בסוריא דכוותיה לא למדו תרומת תורה אלא מתרומת מעשר כמה דתימר אין תרומת(דף כ ע"ג) מעשר במדבר ודכוותיה לא תהא תרומת תורה במדבר אמר ר' יוסי לא למדו ממנה אלא לשיעורין תני רבי יוסי בי רבי יודה רבי לעזר בי רבי שמעון אומר לא נתחייבו ישראל בנטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אמר רב חסדא אתיא דרבי יוסי בי רבי יודה בשיטת דרבי יודה אבוי כמה דרבי יודה אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימ' אין מעשר שני אלא לאחר ארבע עשרה שנה ודכוותה אין נטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה אמר רבי יוסי והיא בשיטת בני סוריא למדה מארבע עשרה שנה אין ארבע עשרה שנה למדה מסוריא כתיב ובשנה החמישית תאכלו את פריו רבי יוסי הגלילי אומר הרי את כמוסיף פירות חמישית על פירו' רביעית מה פירות חמישית לבעלים אף פירות רביעית לבעלים רבי זעירא רבי יסא בשם רבי יוחנן אתיא דרבי יוסי הגלילי כרבי יהודה כמה דרבי יודה עושה אותו כנכסיו כן רבי יוסי הגלילי עושה אותו כנכסיו רבי ירמיה בעי קומי רבי זעירא כדברי מי שהוא עושה אותו כנכסיו מהו שיהא חייב במעשרות אמר ליה כיי דאמר רבי יהושע בן לוי דאמר רבי אבין בשם רבי יהושע בן לוי לא סוף דבר הלכה זו אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה צא וראה מה הציבור נוהג ונהוג ואנן חמיי ציבורא דלא מפרשין

אמר רבי מנא אלו נאמר כבית שמאי ויש ציבור כבית שמאי אמר רבי אבין כלום למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני חייב במעשרות ודכוותה אין נטע רבעי חייב במעשרות ר' בא ר' חייא בשם רבי יוחנן עיסת מעשר שני בירושלם כרבי מאיר פטורה מן החלה כרבי יודה חייבת בחלה אמר רבי יונה לא אמרו אלא בירושלם אבל בגבולין לא רבי בא בר כהן בעא קומי רבי יוסי כדברי מי שהוא מחייב בפרט מהו שתהא חייבת בחלה אמר ליה ולא ר' יודה היא וסברינן מימר כל הדא הילכתא רבי יודה כבית שמאי

הלכה ו

ודכוותה אם אין בציר אין פרט עד שיהא בציר בצד הבציר אכלתן חיה לא וכמה הוא בציר דבית שילא אמרי שלשה אשכולות שהן עושין רביע והא רבי עקיבה מקיים תרי קראי ומה דרבי ליעזר וכרמך לא תעולל שלא תאמר הואיל ואין לעניים בעוללות קודם לבצי' יזכה בהן בעל הבי' לפו' כן צריך מימר וכרמך לא תעולל

הלכה ז

תמן תנינן מתירין בגמזיות של הקדש אמרו להן חכמים אין אתם מודין לנו בגידולי הקדש שהן אסורין אמרו להן אבתינו כשהקדישו לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף שהיו באין ונוטלין אותן בזרוע מה רבנין סברין מימר קורות ופירות לא הקדישו ואפילו תימר קורות ופירו' קורות הקדישו פירות לא הקדישו צריכה לרבנין המקדיש שדה אילן מהו ששייר לו בגידוליהן נישמעינה מן הדא משנודעו העוללות העוללות לעניים שנייא היא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מעתה אפי' לא נודעו העוללו' יהו העוללות של עניים שנייא היא שהיא כרם הקדש כהדא דתני הנוטע כרם להקדש פטו' מן הערלה ומן הרבעי ומן העוללות וחייב בשביעית רבי זעירא בשם רבי יוחנן ושבתה הארץ שבת לה' דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו רבי חייא בר אבא בעא קומי רבי מנא לאוכלו בלא פדיון איפשר שאיפשר להקדש לצאת בלא פדיון לפדותו ולאוכלו נמצא כלוקח לו קורדום מדמי שביעית אמר ליה הגיזבר מחליפו ביד אחר אמר רבי מתניה ולמה לו נן כיי דאמר רבי יוחנן דברי רבי יוסי מפני שקדם נדרו להבקירו וכא מפני שקדם הבקר נדרו להקדישו אמר רבי יוחנן מעשה היה והורו כרבי יוסי לית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה שנייא היא בערים שדרכו לבחן ואפילו על רבי הושעיא לית היא פליגא דרבי הושעיא אמר רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך ליטלו אינו שכחה שנייא היא שכל רוגליות ורוגליות אומן בפני עצמו

הדרן עלך כל זית