מסכת פאה[1]

פרק א

הלכה א (דף טו ע"א)

אילו דברים שאין להן שיעור כו' רבי בנימן בר לוי אמר רבי יצחק ורבי אימי הוון יתיבין מקשוי אמר למה לא תנינן תרומה עמהון אמר רבי אימי מפני המחלוקת אמר רבי יוסי אדם עושה כל שדהו ביכורים ואין אדם עושה כל שדהו תרומה התיבון הרי הוא אומר פיאה הרי אין אדם עושה כל שדהו פיאה ותניתה א"ר יוסי קצירת שיבולת הראשונה דומה למירוחו עד שלא קצר שיבולת הראשונה לא נתחייבה שדהו פיאה משקצר שיבולת הראשונה נתחייבה כל שדהו פיאה ביקש לעשות כל שדהו פיאה עושה ברם הכא עד שלא נתמרח הכרי לא נתחייב כריו תרומ' ביקש לעשו' כל כריו תרומ' אינו עושה דתנינן תמן האומר כל גורני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת שיבולת הראשונ' מהו שתהא חייבת בפיאה איפשר לומ' היא חייבה כל שדהו פיאה והיא חייבת בפיאה קצר שיבולת הראשונ' ונשרפ' מהו שיהא צריך לקצו' פעם שנייה נשמעינה מן הדא קצר חצייה ומכר חציה ומכר מה שקצר קצר חצייה והקדי' מה שקצר נותן מן המשואר על הכל והקדש לאו כשרוף הוא הדא אמרה קצר שיבולת הראשונה ונשרפה אינו צריך לקצור פעם שנייה כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעמרין מהו שתחזור פיאה לקצירת שיבולת הראשונה אמר רבי יוסי נילף פיאת עומרין מפיאת קמה מה פאת קמה לא חזרה קמה לקצירת שיבולת הראשונה אף פיאת עומרין לא תחזור פיאה לקציר' שבולת הראשונ' הפיאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן הביכורים וראיון אין להם שיעור לא מלמעלן ולא מלמטן אית תני תנא הפיאה והביכורים וראיון אין להם שיעור לא למעלן ולא למטן מה נפיק מן ביניהון והן חד מן ששי' מן דמר דפיאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן מה שנתן נתן חזר והוסיף חייב במעש' עד שעה שישלים מאן דמר הפיאה והביכורים והריאיון אין להן שיעור לא מלמעלן ולא מלמטן מה שנתן כבר נפטר חזר והוסיף חייב במעשרות רבי ברכיה בעי ולמה לא תנינן עפר סוטה ולמה לא תנינן אפר פרה ולמה לא תנינן רוק יבמה ולמה לא תנינן דם ציפור של מצורע לא אתינן מתנית' אלא דברים שהוא מוסיף עליהן ויש בעשייתן מצוה אילו אף על פי שהוא מוסיף עליהן אין בעשייתן מצוה והריאיון מתני' בראיית קרבן אבל בראיית פנים יש לה שיעור ואתייא כיי דמר רבי יוחנן מעה כסף שתי כסף דבר תורה תנא רבי יסא קומי רבי יוחנן ראייה כל שהוא חכמים הן שאמרו מעה כסף שתי כסף אמר ליה ויש כן זו א"ר יונה וכל השיעורין לא חכמים הן שנתנו כזית מן (דף טו ע"ב) המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ לא אתייא מישאול אלא כהדא דתני ר' הושעיא לא יראו פני ריקם אפי' כל שהו' חכמי' הן שאמרו מעה כסף שתי כסף וקשיא מן דו סמך לדבר תורה הוא חכמים הן שנתנו כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדש' מן השרץ אמר רבי יוסי בי ר' בון רבי יוחנן כדעתיה דרבי יוחנן אמר כל השיעורין הלכה למשה מסיני דו אמר מעה כסף שתי כסף דבר תורה רבי הושעיא כדעתיה דרבי הושעיא אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום עליו את השיעורין שמא יעמוד בית דין אחר וישנה עליו את השיעורין ויהא יודע מאי זה שיעור אכל אמרי חזר ביה רבי יוחנן מן הדא רבי יונה ורבי יוסי תרויהון אמרין לא חזר ביה ועוד מן הדא דאמר רבי לא בשם רבי אמי איתפלגון חזקיה ורבי יוחנן חזקיה אמר אדם חולק את חובתו לשתי בהמות רבי יוחנן אמר אין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות אלא צריך שיהא בידו שתי כסף לכל אחת ואחת רבי שמעון בן לקיש בשם חזקיה אדם טופל בהמות לבהמה ואין אדם טופל מעות למעה היך עבידא היו לפניו עשר בהמות והקריב חמש ביום טוב הראשון והמותר מהו שידחה ליום טוב האחרון רבי קריספא אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמר דוחה וחרנה אמר אינו דוחה ולא ידעין מה אמר דא ומה אמר דא אמר ר' זעירא נפרש מיליהון דרבנן מן מליהון דר' יוחנן דו אמר אדם טופל מעו' למעו' ואין אדם טופל בהמות לבהמה הוא דו אמר דוחה ורבי שמעון בן לקיש דו אמר אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעה הוא דו אמר אינו דחה אתא שמעון בר ווה בשם רבי יוחנן לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה את יום טוב עד שיאמר אין בדעתי להוסיף וגמילות חסדים הדא דתימר בגופו אבל בממונו יש לו שיעור ואתייא כיי דמר רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יהודה בן חנינא נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות עד היכן רבן גמליאל בן איניניא ורבי אבא בר כהנא חד אמר עד כדי תרומה ותרומת מעשר וחרנה אמר כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך כמראשית כל תבואתך רבי גמליאל בר איניניא בעא קומי רבי מנא מה חומש בכל שנה ושנה לחמש שנים הוא מפסיד כולא אמר ליה בתחילה לקרן מיכן ואילך לשכר רב הונא אמר למצות עד שליש מהו לכל המצות עד שליש או למצוה אחת סברין מימר לכל המצות עד שליש רבי אבון אמר אפילו למצוה אחת רב חביבא בשם רבנין דתמן מהו שליש לדמים היך עבידא לקח אדם מצוה וראה אחרת נאה הימינה עד כמה מטריחין עליו עד שליש

תני רבי ישמעאל זה אלי ואנוהו וכי איפשר לו לאדם לנוות את בוראו אלא אנווה לפניו במצות אעשה לפניו לולב נאה סוכה נאה שופר נאה ציצית נאה תפילין נאין אבא שאול אומר אדמה לו מהו חנון ורחום אף את תהא חנון ורחום

מעשה בר' ישבב שעמד והחליק את כל נכסיו לעניים שלח לו רבן גמליאל והלא אמרו חומש מנכסיו למצות ורבן גמליאל לא קודם לאושא היה רבי יוסי בי ר' בון בשם רבי לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשן עליו סוף הוא מתקיים כמה שנאמר למשה מסיני

ואתייא כיי דמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם ואם הוא רק מכם למה שאין אתם יגיעין בו כי הוא חייכם אימתי הוא חייכם בשעה שאתם יגיעין בו

רבי תנחומא בשם רב הונא ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא אשר צוה ה' את משה אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה מסיני רבי יוחנן בשם רבי בנייה כאשר צוה ה' את משה עבדו וכן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא את אשר צוה ה' את משה אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה בסיני (דף טו ע"ב)

רבי יוחנן בשם רבי בניה רבי חונה בשם רבי תורת אמת היתה בפיהו אפילו דברים ששמע מפי רבו ועולה לא נמצא בשפתיו אפילו דברים שלא שמע מפי רבו ורבנין אמרין כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד אפילו דברים שאת כסיל בהן ושמר רגלך מלכד רבי דוסא אמר מן ההורייה ורבנן אמרי מן העבירה רבי לוי אמר מן המזיקין

אמר רבי אבא אם נתת מכיסך צדקה הקדוש ברוך הוא משמרך מן הפיסין ומן הזימיות ומן הגולגוליות ומן הארנוניות

מונבז המלך עמד וביזבז את כל נכסיו לעניים שלחו לו קרוביו ואמרו לו אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן ואת ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך אמר להן כל שכן אבותי גנזו בארץ ואני גנזתי בשמים שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות ואני גנזתי אוצרות שהן עושין פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אבותי כנסו במקום שהיד שולטת בו ואני כנסתי במקו' שאין היד שולטת בו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאו אבותי כנסו ממון ואני כנסתי נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם אבותי כנסו לאחרים ואני כנסתי לעצמי שנ' ולך תהיה צדקה אבותי כנסו בעולם הזה ואני כנסתי לעולם הבא שנ' וצדק' תציל ממות ולא מית אלא שלא ימות מית' לעתיד לבוא

צדקה וגמילו' חסדי' שוקלת כנגד(דף טו ע"ג)כל מצותיה של תורה שהצדקה נוהגת בחיים וגמילות חסדים נוהגת בחיים ובמתים הצדקה נוהגת לעניים וגמילות חסדים נוהגת לעניים ולעשירי' הצדקה נוהגת בממונו של אדם וגמילות חסדים נוהגת בין בממונו בין בגופו

רבי יוחנן בר מריא בשם רבי יוחנן אין אנו יודעין אי זה מהן חביב או צדקה או גמילו' חסדי' כשהוא אומ' וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים הדא אמרה שגמילו' חסדים חביב' יותר מן הצדקה

ותלמוד תורה שאלו את רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו יוונית אמר להם ילמדנו בשעה שאינה לא יום ולא לילה דכתיב והגית בו יומם ולילה מעתה אסור לאדם ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה והתני ר' ישמעאל ובחר' בחיים זו אומנות רבי בא בריה דרבי חייא בר ווא רבי חייא בשם רבי יוחנן מפני המסורות

רבי אבהו בשם רבי יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה שמע שמעון בר ווה אמר בגין דו בעה מלפה בנתיה הוא תלי ליה בר' יוחנן יבא עלי אם שמעתיה מר' יוחנן

כיבוד אב ואם רבי אבהו בשם רבי יוחנן שאלו את רבי אליעזר עד היכן הוא כיבוד אב ואם אמר להן ולי אתם שואלין לכו ושאלו את דמה בן נתינה דמה בן נתינה ראש פטרכולי היה פעם אחת הית' אמו מסטרתו בפני כלכולי שלי ונפל קורדקון שלה מידה והושיט לה שלא תצטע'

אמר רבי חזקיה גוי אשקלוני היה וראש פטרכולי היה ואבן שישב עליה אביו לא ישב עליה מימיו וכיון שמת אביו עשה אות' יראה שלו

פעם אחת אבדה ישפה של בנימן אמרו מאן דאית ליה טבא דכוותה אמרו אית לדמה בן נתינה אזלון לגביה ופסקו עמיה במאה דינר סליק בעי מייתה להו ואשכח אבוה דמיך ואית דאמרין מפתחא דתיבותא הוה יתיב גו אצבעתיה דאבוי ואית דמרין ריגליה דאבוה הוות פשיטא על תיבותא נחת לגבון אמר לון לא יכילית מיתותיה לכון אמ' דילמ' דו בעי פריטין טובן אסקוניה למאתים אסקוניה לאלף כיון דאיתעיר אבוה מן שינתיה סלק ואייתותיה לון בעו מייתון ליה בפסיקוליה אחרייא ולא קביל עלוי אמר מה אנא מזבין לכון איקרא דאבהתי בפריטין איני נהנה מכבוד אבותי כלום מה פרע לו הקדוש ברוך הוא שכר אמר רבי יוסי בי רבי בון בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטלוה אמר רבי שבתי כתיב ומשפט ורב צדקה לא יענה אין הקדוש ברוך הוא משהא מתן שכרן של עושי מצות בגוים

אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצרה בשבת והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותי' והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה פעם אחת חלה ונכנסו חכמי' לבקרו אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי אמרו לה מהו עבד ליך ותניית להון עובדא אמרו לה אפי' עושה כן אלף אלפים אדיין לחצי כבוד שאמרה תורה לא הגיע

אמו של רבי ישמעאל באה וקבלה עליו לרבותינו אמר להן געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו אמרו איפש' לית רבי ישמעאל נוהג בכבוד אבתיו אמרו לה מה עבד ליך אמרה כדו נפק מבית וועדה אנא בעיא משזגה ריגלוי ומישתי מהן ולא שביק לי אמרו לו הואיל והוא רצונה הוא כבודה

אמר רבי מנא יאות אילין טחוניא אמרין כל בר נש ובר נש זכותיה גו קופתה אימיה דר' טרפון אמר לכון אכין ואגיבוניה אביו אימיה דרבי ישמעאל אמר לון אכן ואגיבוניה אכן

רבי זעירא הוה מצטער ואמר הלואי היה לי אבא ואימא דאיקרינהון דנירת גן עדן כד שמע אילין תרתין אולפניא אמר בריך רחמנא דלית לי לא אבא ואימא לא כרבי טרפון הוה יכילנא עביד ולא כרבי ישמעאל הוינא מקבלה עלי אמר רבי אבון פטור אני מכבוד אב ואם אמרו כד עברת ליה אימיה מית אבוי כד ילדתיה מיתת

יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם ויש שהוא כודנו בריחים ויורש גן עדן כיצד מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם חד בר נש הוה מייכיל לאבוי תרנוגלין פטימין חד זמן אמר ליה אבוי ברי אילין מנן לך אמר ליה סבא סבא אכול ואדיש דכלביא אכלין ומדשין נמצא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם כיצד כודנו לריחיי' ויורש גן עדן חד בר נש הוה איטחין בריחייא אתת צמות לטחונייא אמר ליה אבא עול טחון תחתי אין מטת מבזייא טב לי אנא ולא את אין מטות מילקי טב לי אנא ולא את נמצא כודנו בריחים ויורש גן עדן

נאמר איש אמו ואביו תיראו ונאמר את אלהיך תירא ואותו תעבוד הקיש מורא אב ואם למורא שמים נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך הקיש כיבוד ואם לכבוד המקו' נאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת ונאמ' איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו הקיש קללות אב ואם לקללת המקו' אבל אי איפשר לומר מכה כלפי למעלן וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו

אי זהו מורא לא יושב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו אי זה הוא כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל מכניס ומוציא

מן דמאן הונא בר חייא אמר משל זקן ואית דבעי מימר משלו לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה מניין אפי' אמ' לו אביו השלך את הארנק לים שישמע לו בההוא דאית ליה חורין ובעושה הנחת רוחו של אביו

אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש ספיקה בידו והאשה אין ספיקה בידה מפני שיש רשות לאחרים עליה נתארמלה או נתגרשה כמי שהיא ספיקה בידה היא

מילתיה דרבי חייא בר ווא אמר תנא (דף טו ע"ד)רבי יודן בן דורתי דרבי שמעון בן יוחי היא דתני רבי שמעון בן יוחי אומר גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכיבודו נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך ממה את מכבדו משיחננך מפריש לקט שכחה ופיאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב ושופר ותפילין וציצית ומאכיל את העניים ואת הרעבים ומשקה את הצמאים אם יש לך את חייב בכל אילו ואם אין לך אין את חייב באחת מהן אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך ואפילו את מסבב על הפתחים

רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא כתיב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה ולא תדע טילטל הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של עושי מצות כדי שיהו עושין אותן באמונה רבי אחא בשם רבי יצחק כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים מכל מה שאמרו לך בתורה השמר שאין את יודע מאי זה מהן יוצא לך חיים

אמר רבי בא בר כהנא השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות מצוה קלה שבקלות זה שילוח הקן ומצוה חמורה שבחמורות זה כיבוד אב ואם ובשתיהן כתיב והארכת ימים אמר רבי אבון ומה אם דבר שהוא פריעת החוב כתיב בו למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן אמר רבי לוי והוא דרבה מנה גדול הוא דבר שהוא בפריעת חוב מדבר שאינו בפריעת חוב

תני רבי שמעון בן יוחי כשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה מה טעם עין תלעג לאב ותבוז לקהת אם עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזת על לא תקח האם על הבנים יקרו' עורבי נחל יבוא עורב שהוא אכזרי ויקרנה ואל יהנה ממנה ויאכלוה בני נשר יבוא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה

רבי יונתן ורבי ינאי הוו יתיבין אתא חד בר נש ונשק ריגלוי דרבי יונתן אמר ליה רבי ייני מה טיבו הוה שלים לך מן יומוי אמר ליה חד זמן אתא קבל לי על בריה דיזוניניה ואמרי' ליה איזיל צור כנישתא עלוי ובזיתיה אמר ליה ולמה לא כפיתיניה אמר ליה וכופין ליה אמר ליה ואדיין את לזו חזר ביה רבי יונתן וקבעה שמועה מן שמיה אתא רבי יעקב בר אחא ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שכופין את הבן לזון את האב אמר רבי יוסי בי ר' בון הלואי הוון כל שמועת' ברירין לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב

וגמילות חסדים דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד כבוד בעולם הזה וחיים לעולם הבא רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתיה והוה מקלס קומי כליא והוה רבי זעירא חמי ליה ומיטמר מן קומוי אמר חמי להדין סבא איך הוא מבהית לן וכיון דדמך הוה תלת שעין קלין וברקין בעלמא נפקת ברת קלא ואמרה דמך רבי שמואל בר רב יצחק גמיל חסדיא נפקון למיגמול ליה חסד נחתת אישתא מן שמיא ואיתעבידת כמין שבשא דנור בין ערסא לציבורא והוון ברייתא אמרין חיוי דדין סבא דקמת ליה שבישתיה

והבאת שלום בין אדם לחבירו כתיב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו בקשהו במקומך ורדפיהו במקום אחר אמ' ר' טביומא נאמר רדיפה רדיפה מה רדיפה שנ' להלן כבוד בעולם הזה וחיים לעולם הבא

ות"ת ר' ברכיה ורבי חייא דכפר תחומין חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה אפילו לדבר אחד מן התורה וחד אמר אפילו כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה רבי תנחומה ורבי יוסי בן זימרא חד אמר כהדא וחד אמר כהדא רבי אבא אבוי דרבי אבא בר מרי בשם רבי אחא כתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה וכתוב אחר אומר וכל חפציך לא ישוו בה חפצים אילו אבנים טובות ומרגליות חפציך אילו דברי תורה דכתיב כי באלה חפצתי נאם ה'

ארטבן שלח לרבינו הקדוש חד מרגלי טבא אטימיטון אמר ליה שלח לי מילה דטבה דכוותה שלח ליה חד מזוזה אמר ליה מה אנא שלחית לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר אמר ליה חפציך וחפצי לא ישוו בה ולא עוד אלא דאת שלחת לי מילה דאנא מנטר לה ואנא שלחית לך מילה דאת דמך לך והיא מנטרה לך דכתיב בהתהלכך תנחה אותך

רבי מנא שמע כולהון מן הדין קריא כי לא דבר רק הוא מכם זה תלמוד תורה כי הוא חייכם זה כיבוד אב ואם ובדבר הזה תאריכו ימים זו גמילות חסדים על האדמה זה הבאת שלום בין אדם לחבירו וכנגדן ארבעה דברים שהן נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואילו הן עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולן עבודה זרה מניין הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה מה תלמוד לומר עונה בה מלמד שהנפש נכרתה ועונה עמה וכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב גילוי עריות מניין ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים שפיכות דמים מניין ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא כשהוא בא אצל לשון הרע מהו אומר לא גדול ולא גדולה ולא הגדולה אלא גדולות יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות

כתיב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם מה אמר רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון רבי מאיר אמר חשודין הן על אבר מן החי רבי יהודה אומר (דף טז ע"א) מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים ורבי שמעון אומר נותנין הן עיניהן בבנות הארץ אמר רבי יודה בן פזי פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס מה אמר חשודין הן על אבר מן החי אמ' הקדוש ברוך הוא כך אני מוכיח עליהן שהן שוחטין ואוכלין וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם מה אמר מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים לעבד נמכר יוסף מה אמר נותנין עיניהן בבנות הארץ הא דובא מתגריא לך ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף וגומר

רבי יסא בשם רבי יוחנן זה שהוא אומר לשון הרע אינו אומר עד שהוא כופר בעיקר ומה טעמא אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו כל העבירות אדם חוטא בארץ ואילו חוטאין בשמים ובארץ מה טעמא שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ אמר רבי יצחק בינו נא זאת שכחי אלוה פן יטרף ואין מציל אמר רבי יהושע בן לוי תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי מה כתיב תמן ולרשע אמ' אלהי' מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך

אזהרה ללשון הרע מניין ונשמרת מכל דבר רע אמר רבי לא תני רבי ישמעאל לא תלך רכיל בעמך זו רכילות לשון הרע תני ר' נחמיה שלא תהא כרוכל הזה מטעין דבריו של זה לזה ודבריו של זה לזה

אמר רבי חנינא בוא וראה כמה קשה הוא אבק לשון הרע שדברו הכתובים דברי בדאי בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה ותצחק שרה בקרבה לאמ' אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדני זקן ולאברהם אינו אומר כן אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי ואדני זקן אין כתיב כאן אלא ואני זקנתי אמר רבן שמעון בן גמליאל בוא וראה כמה הוא קשה אבק לשון הרע שדיברו הכתובים דברי בדאי כדי להטיל שלום בין יוסף לאחיו הה"ד ויצוו את יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ולא אשכחן דפקד כלום

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת ומה טעם ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך רבי זעירא בעא קומי רבי יסא מפני מה נהרג אדוניה בן חגית מפני שתבע את אבישג השונמית אמר ליה עילא היו מבקשין להתיר דמן של בעלי מחלוקת

בעון קומי ר' יוחנן אי זהו לשון הרע האומרו והיודעו חנותא דכיתנאי הוה לון צומות והוה תמן חד מיתקרי בר חובץ ולא סלק אמרי מה אנן אכלין יומא דין אמר חד חובצין אמר ייתי בר חביץ אמ' רבי יוחנן זה אמר לשון הרע בהצנע בולווטיה דציפורין הוה להון צומות והוה תמן חד מיתקרי יוחנן ולא סלק אמ' חד לחד לית אנן סלקין מבקרה לרבי יוחנן יומא דין אמרין ייתי יוחנן אמר רבי שמעון בן לקיש זה אמר לשון הרע בצדק

אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולן צדיקים היו ועל ידי שהיה להן דילטורין היו יוצאין במלחמ' והיו נופלין הוא שדוד אמר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו להוטין אחר לשון הרע בני אדם שיניהם חנית וחצים אלו בעלי קעילה דכתיב היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול ולשונם חרב חדה אילו הזיפים בבוא הזיפי' ויאמרו לשאול באותה שעה אמ' דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמי' מה שכינתך לירד בארץ סלק שכינתך מביניהון הה"ד רומה על שמים אלהים על כל הארץ כבודך

אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו ועל ידי שלא היה להן דילטוריא היו יורדין למלחמה ונוצחין הוא שעובדיהו אמר לאליהו הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' וגומר ואכלכלם לחם ומים אם לחם למה מים ואם מים למה לחם אלא מלמד שהיו המים קשין לו להבי' יותר מן הלחם ואליהו מכריז בראש הכרמל אני נותרתי נביא לבדי לה' וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא

ולמה היה קורא אותו שלישי שהוא הורג שלשה האומרו והמקבלו וזה שנאמר עליו ובימי שאול נהרגו ארבעה דואג שאמרו שאול שקיבלו אחימלך שנאמר עליו ואבנר אבנר למה נהרג רבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן לקיש ורבנין רבי יהושע בן לוי אמר על שעשה דמן של נערים שחוק שנאמר יקומו נא הנערי' וישחקו לפנינו ויאמר אבנ' יקומו וריש לקיש על שהקדים שמו לשמו של דוד הה"ד וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ כתב מן אבנר לדוד ורבנין אמ' על שלא הניח לשאול להתפייס מן דוד הה"ד ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי אמר ליה מה את בעי מן גולגלוי דהדין בסירה הוערת וכיון שבאו למעגל אמר ליה הלא תענה אבנר גבי כנף אמרת בסירה הוערת חנית וצפחת בסירה הוערו ויש אומרי' על ידי שהיתה ספיקה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה

חצי גיבור שנונים עם גחלי רתמים כל כלי זיין מכין במקומן וזה מכה מרחוק כל הגחלים כבו מבחוץ כבה מבפנים ואלו אף על פי שכבו מבחוץ לא כבו מבפנים מעשה באחד שהניח גחלים בוערות בחג ובא ומצאן בוערות בפסח

אמר רבי שמואל בר נחמן או' לנחש מפני מה אתה מהלך ולשונך שותת אמר לון דו גרם לי מה הנייה לך שאת נושך אריה טורף ואוכל זאב טורף ואוכל את מה הנייה יש לך אמר להן אם ישך הנחש בלא לחש אילולא איתאמר לי מן שמיא נכית לא הוינא נכית מפני מה אתה נושך אבר אחד וכל האיברים מרגישין אמ' להן ולי אתם שואלין אמרו לבעל הלשון שהוא או' כאן והורג ברומי או' ברומי והורג בסוריא ומפני מה אתה מצוי בין הגדרות אמ' להן (דף טז ע"ב) אני פרצתי גדרו של עולם

הזכות יש לה קרן ויש לה פירות עבירה יש לה קרן ואין לה פירות הזכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכם אלא כל עבירה שעשת פרי יש לה פרי ושלא עשת פרי אין לה פרי

מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה מחשבה טובה המקום מצרפה למעשה דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו מחשבה רעה אין המקום מצרפה למעשה און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' הדא דתימא בישראל אבל בגוים חילופין מחשבה טובה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרפה מחשבה טובה אין המקום מצרפה דכתיב ועד מיעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה ולא כתיב לשיזביה מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרפה מקטל מחמס אחיך יעקב וכי הרגו אלא מלמד שחשב עליו להורגו והעלה עליו הכתוב כאילו הרגו

תני רבי שמעון בן יוחי הרי שהיה אדם צדיק גמור כל ימיו ובאחרונ' מרד איבד זה כל מה שעשה כל ימיו מה טעם ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול רבי שמעון בן לקיש אמר ובתוהא על הראשונות הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה הקדוש ברוך הוא מקבלו מה טעם ובשוב רשע מרשעתו אמר רבי יוחנן ולא עוד אלא כל העבירות שעשה הן נחשבין עליו כזכיות מה טעם מור ואהלות קציעות כל בגדותיך כל בגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות וקציעות

45 רובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעין ממנו מיעוט עבירות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליתן לו שכרו משלם לעתיד לבוא אבל רובו עבירות ומיעוטו זכיות נותנין לו שכר מצות קלות שעשה בעולם הזה בשביל ליפרע ממנו משלם לעתיד לבוא אבל הפורק עול והמיפר ברית והמגלה פנים בתורה אף על פי שיש בידו מעשים טובים נפרעין ממנו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא

עבודה זרה וגילוי עריות רבי יונה ורבי יוסי חד אמ' כקלות וחד אמר כחמורות מה הנן קיימין אם באותו שעשה תשובה אין כל דבר עומד בפני כל בעלי תשובה אלא כי אנן קיימין באותו שלא עשה תשובה ומת בייסורין

תמן תנינן אילו שאין להן חלק לעולם הבא האומר אין תחיית מתים ואין תורה מן השמים ואפיקורוס רבי עקיבה אומר אף הקורא בספרים החיצונים והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרי' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו הוסיפו עליהן הפורק עול והמפר ברית והמגלה פנים בתור' אין להן חלק לעולם הבא הפורק עול זה שהוא אומר יש תורה ואיני סובלה המפר ברית זה שהוא מושך לו ערלה המגלה פנים בתורה זה שהוא אומר לא נתנה תורה מן השמי' ולא כבר תניתה האומר אין תורה מן השמים תנא רבי חנניה ענתוניא קומי רבי מנא זה שהוא עובר על דברי תורה בפרהסיא כגון יהויקים מלך יהודה וחביריו

רובו זכיות יורש גן עדן רובו עבירות יורש גיהנם אמר ר' יוסי בן חנינא נושא עון אין כתי' כאן אלא נושא עון הקדוש ברוך הוא חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות אמר ר' אלעזר ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ואי לית ליה את יהיב ליה מן דידך היא דעתיה דרבי אלעזר דרבי אלעזר אומר ורב חסד מטה כלפי חסד

רבי ירמיה אמר רבי שמואל בר רב יצחק בעי צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת חטאי' תרדף רעה ואת צדיקי' ישלם טוב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון וסיגין סייגה ותרעין תריעה רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה שנייה ושלישית מיכן ואילך הקדוש ברוך הוא משמרו מה טעם הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמ' רבי זעירא ובלחוד דלא יתיב ליה מה טעם והחוט המשולש לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק אין מטרחת עלוי מיפסק הוא

רבי חונא בשם רבי אבהו הק' אין לפניו שכחה הא בשביל ישראל נעשה שוכחן מה טעם נושא עון כתיב וכן דוד הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה

הלכה ב (דף טז ע"ב)

הלכה אין פוחתין תני אין אומרי' לו הבא גמלים וטעון מתנית' ביתר מכשיעור אבל בכשיעור אומרי' לו הבא גמלים וטעון שדהו מרובה ועניים מועטין נותן לפי שדהו שדהו מעוטה ועניים מרובין נותן לפי העניים רבי שמעון דרש שני דברים לקלו של בעל הבית שדהו מרובה ועניים ממועטין נותן לפי העניים שדהו מעוטה ועניים מרובין נותן לפי שדהו מתניתא לא אמר כן אלא הכל לפי גודל השדה ולפי העניים ולפי הענוה

הלכה ג

נותני' פיאה מתחילת השדה ומאמצעה רבי יוסי בשם רבי שמעון בן לקיש ובקצרכם מה תלמוד לומ' לקצור אלא אפילו יש לו כמה לקצור רבי יונה בשם רבי שמעון בן לקיש ובקצרכם מה תלמוד לומר לקצור אלא אחת בתחילה ואחת בסוף רבי יוסי בשם רבי יהושע בן לוי ובקצרכם מה תלמוד לומר לקצור אלא אחת לגבוה ואחד להדיוט רבי יודן בעי כלום מעות הקדש מתחללין לא בתלוש שמא במחובר אמר רבי חנינא שלא תאמר יעשה קציר הקדש כקציר הדיוט ראשונה מהו מן מה דתני הרי זו פיאה וצריך ליתן בסוף כשיעור הדה אמרה (דף טז ע"ג)קידשה משום פיאה מהו כשיעור כל שדהו או כשיעור המשתייר איפשר לומר קידשה משום פיאה ותימר כשיעור כל שדהו אלא כשיעור המשתייר רבי חייא בשם רבי יוחנן במחובר רבי יסא בשם רבי יוחנן בתלוש מה מתכוין לפטור את שדהו או לא נשמעינה מן הדא דאמר רבי יסא בשם רבי יוחנן לעולם הוא מוסיף והולך מה נן קיימין אם במתכוין לפטור את שדהו כבר נפטרה אלא כי נן קימין בשאינו מתכוין לפטור את שדהו

הלכה ד

כלל אמרו בפיאה כו' ובאילן כו' ובקצרכם אין לי אלא קוצר תולש מנין ת"ל לקצור קוצר מניי' תלמוד לומר קצירך אין לי אלא תבואה קטנית מניין תלמוד לומר בארצכ' אילנות מניין תלמוד לומר שדך תני זורעין זרעים וזרעי אילן כאחת והזורע מן החרצנים לוקה ארבעים אמר רבי זעירא כתיב לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך לא תזרע כלאים אמר רבי יודן קפודקיא בעא קומי רבי יוסי תמן אמרין זרעי אילן קרויין זרעים וכה את אמר זרעי אילן אין קרויין זרעים אמר ליה תמן מיעט הכתוב שאין דרך בני אדם להיות קורין אותן זרעים ברם הכא ריבה הכתוב על כל זרע זרוע אשר יזרע ואית דבעי נישמעינה מן הכא כי תבצר כרמך מה את שמע מינה אמר רבי יונה לא תדקדק כמה דתימר ועולל למו כי תחבוט זיתך מה את שמע מינה אמר רבי יונה לא תקיפו פאת ראשכם זית מה זית וכרם מיוחדין שלקיטתן כאחת ומכנסן לקיום חייבין בפיאה אף כל דבר שלקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייבין אי מה זית וכרם מיוחדין שהן חייבין בביכורין וחייבין בפיאה אף כל דבר שהוא חייב בביכורי' חייב בפיאה תלמוד לומר קצירך אפילו קציר אורז אפילו קציר דוחן יאמר זית ואל יאמר כרם שאילו נאמר זית ולא נאמר כרם הייתי אומר זית שהוא פטור מן הפרט חייבין בפיאה כרם שהוא חייב בפרט לא יהא חייב בפיאה הוי צורך הוא שיהא אומר כרם או אילו נאמר כרם ולא נאמר זית הייתי אומר כרם שהוא חייב בפרט יהא חייב בפיאה זית שהוא פטור מן הפרט יהא פטור מן הפיאה הוי צורך הוא שיאמר זית וצורך הוא שיאמר כרם יצא זית ולימד על כל האילנות פיאה יצא כרם ולימד על כל האילנות פרט וכשם שיצא זית ולימד על האילנות פיאה כך יצא כרם ולימד על כל האילנות פרט א"ר אבין דבר שהוא שוה לשניהן מלמד ודבר שהו' שוה בשניהן אינו מלמד על דעתיה של ר' ישמעאל ניחא דרבי ישמעאל דרש כל דבר שהוא בכלל ויצא לידון בדבר חדש נעקר מן מן הכלל והרי הוא בחידושו צורך הוא שיאמר פיאה בכרם על דעתיה דרבנין דאינון אמרין הרי הו' בכללו והרי הו' בחידושו לאי זה דבר נאמר פיאה בכרם א"ר אבין אלא לא יצא אלא כרם יאות הוית מקשי עכשיו שיצ' כרם וזית אילו נאמר זית ולא נאמר כרם הייתי אומר זית שהוא פטור מן הפרט חייב בפיאה כרם שהוא חייב בפיאה יפטר מן הפיאה כמה דתימר גבי קציר דבר שלקיטתו כאחת וחייב בפיאה ואמר אף בפועל כך אמר רבי יונה שנייה הוא דכתי' וקטפת מלילות בידך אפילו מדבר שאינו לקייום תני רבי יוסי בי ר' יודה אומר רוטבי תמרים פטורין מן הפיאה לפי שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון יאות אמר רבי יוסי בי ר' יהודה מה טעמא דרבנן אמ' רבי זעירא מפני שכולן צריכין שאור בת אחת רבי יצחק בן חקולא ורבי יהושע בן לוי תרויהון אמרין קולקס לירק ולמעשרות ולשביעית ולפיאה ולבכורים ולנדרים צריכה

הלכה ה

לעולם הוא נותן כו' רבי יוסי רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו רבי נחמיה בר עוקבן ומטי בה בשם רבי יוחנן הפריש בכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי מתניתא אמרה כן לעולם הוא נותן פיאה ופטור מן המעשר עד שימרח הא אם מירח חייב מה שאין כן בתרומה ולימא אף בביכורים יהא חייב אף על פי שלא מירח ויידא אמ' דא ולמה נקראו שמן ביכורין שהן ביכורין לכל וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו מתני' דב"ש היא דב"ש או' הבקר עניים הפקר

ואתיא דרבי עקיבה בחנויו' בני חנון דתנא למה חרבו חנות בני חנון שלש שני' עד שלא חרב בית המקדש שהיו מוציאין את הפירו' מכלל המעשרות דהווין דרשין עשר תעשר פרט ללוקח ואכלת פרט למוכר

אמר רבי יוחנן קנס קנסו להן שלא יהו קופצין לגיתו' ולגרנות טבח כהן חברייא בשם ר' יהושע בן לוי פטר לו שבת אחת א"ר יוסי אזלית לדרומה ושמעית ר' חנן אבוי דר"ש בשם ר"ש בן לוי פטר לו שבת אחת ר' יודן מדמי לה להדא דר' יוחנן קנס קנסו בהן א"ל ר' יוסף ואם משם קנס אפילו שבת אחת לא יפטור לו חנווני כהן רבי יודן אמר פוטרין לו שבת אחת רבי יוסי אמ' אין פוטרין לו שבת אח' על דעתיה דרבי יוסי מה בין חנווני מה בין טבח חנווני יכול להערי' טבח אינו יכול להערי' תני לא נחלק ר' ורבי יהודה הנשיא על הלוקח פירות מחוברין מן הגוי שהן חייבין במעשרות ועל של ישר' שנכנס תחתיו ועל הלוקח פירות תלושין מן הגוי שהן פטורות מן המעשר על מה נחלקו על הלוקח פירות תלושין מחבירו בשנת מעשר עני רבי יהודה הנשיא אומר אחד עני ואחד עשיר מוציאין מידו ורבי אומ' עשיר מוציאין מידו עני אין מוציאין מידו מה טעמא דרבי יהודה הנשיא כשם שאין אדם זוכה בלקט שכחה ופיאה שלו כך לא יזכה במעשר עני שלו מה טעמא דרבי לקט שכחה ופיאה אינן טובלין במעשר עני שהוא טובל וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון מה טעמא דרבי יודה הנשיא משם קנס מה טעמיה דרבי עשיר יש בידו ליקח עני אין בידו ליקח שרבי יהודה (דף טז ע"ד) אומר מצוי הוא ללוות ורבי אומר אינו מצוי ללוות

הדרן עלך אלו דברים

[1] הטקסט על פי דפוס וניציאה.

   האגדות מסומנות בגופן רגיל, השאר בגופן מודגש.