פרק ג

הלכה א (דף יז ע"ב)

מלבנות התבואה של בין הזתים כו' אנן תני' של בין הזתים תניי דבית ר' שבין אילנו' מתני' צריכה לדבית רבי ודבית ר' צריכן למתניתן אילו תנינן אנן ולא תנון דבית רבי הוינן אמרין לא אמרנה אלא שבין הזיתים דבר שהוא חייב בפיאה אבל דבר שהוא פטור פיאה אף ב"ש מודין שהוא נותן פיאה מאחד על הכל הוי צורכה למתניתה דר' או אלו תניי דבית רבי ולא תנינן אנן הוינן אמרין לא אמרו אלא שבין האילנו' דבר שהוא פטור פיאה אבל דבר שהוא חייב בפיאה אף ב"ה מודיי שהו' נותן פיאה מכל אחד ואחד הוי צורכה למתניתן וצורכה למתנית' דבי ר' מה נן קיימין אי במרווחין אף ב"ש מודיי שהוא נותן פיאה מאחד על הכל אם ברצופין אף ב"ה מודו שהוא נותן פיאה מכל אחד וא' אלא כי נן קיימין בנטועין מטע עשר לבית סאה בית שמאי עבדין לון כמרווחין ובית הלל עבדין לון כרצופין מה טעמא דבית שמאי שאין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות אתיא דבית שמאי כרבי יוסי כמה דר' יוסי אמר אין דרך בני(דף יז ע"ג) אדם להיות מכניסין בצלי' בין הירק כן בית שמאי אומרי' אין דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות מסתברא דבית שמאי יודון לרבי יוסי רבי יוסי לא יודה לב"ש בית שמאי יודון לר' יוסי שכן אין דרך בני אדם להיות מכניסין בצלים בין הירק רבי יוסי לא יודי לבית שמאי שכן דרך בני אדם להיות מכניסין זרעים בין האילנות היה שם גדר כמן דהוא אילן היו שנים עד כדון במעורבין מיכן ומיכן הרי מעורבין מצד אחד או בשלשה תלמין של פתיח או אפילו כל שהוא המנמר שדהו כו' כהדין נימרה מקום הזבלין עולין תחילה נמרידה קריי לה עד כדון כשהיה יבש מיכן ומיכן ולח באמצע היה לח מיכן ומיכן יבש באמצע רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן אתייא דרבי מאיר כשיטת רבי עקיבה רבו כמו דר' עקיבה אמר לח ויבש שני מינין כן רבי מאיר אומר לח ויבש שני מינין אמרי חברייא קומי רבי יוסי ולמה לי כר' עקיבה אפילו כרבנין דתנינן תמן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן אמ' ר' יוסי שמענן שוק וגורן שני מינין לח ויבש שני מינין חציו לח וחציו יבש אוף רבי עקיבה מודה והתנינן מודין חכמים לרבי עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלשת מקומות כיני שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות שמואל אמר מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן רבי יסא בשם רבי יוחנן מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגו' על דעתיה דשמואל מפריש מכל קלח וקלח על דעתיה דרבי יוחנן מפריש מכל ערוגה וערוגה

הלכה ב

תני המירוג חייב בתחילתו וחייב בסופו ואיי דינו מירוג אמר רבי ירמיה כהדא דתנינן המחליק בצלין לשוק ומקיים יבישין לגורן אמר רבי יוסי הדין קיצחה כד את זרע ליה הוא עביד בצל דקיק כד את שתל ליה הוא עביד בצל רב די לא כן מה נן אמרין הואיל והוא לזריעה יהא פטור מן הפיאה וחיטין לא לזריעה הן חטין רובן לאכילה וזה רובו לזריעה על דעתיה דרבי ירמיה ירק חייב בפיאה מינו מכנסו לקיום מה עבד לה רבי יוסי גמור הוא ואינו מחוסר אלא ליבש תני לקט קצירך ולא לקט קיטוף רבי זעירא רבי חייא בשם רבי יוחנן המלקט שיבלין לעיסתו אפילו כל שהוא פטור מן הפיאה רבי אלעזר אמר אפי' במגל אמר רבי יוסי והוא ששייר והתני היו לו חמש גפנים והוא בוערן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן הערלה ומן הרבעי וחייב בעוללות אמר רבי יודן כאן בגמורות כאן בשאינן גמורות אמר רבי יוסי ואפילו תימא כאן וכאן בגמורות כאן וכאן בשאינן גמורות תמן כשביקש לאוכלן ענבים ברם הכא כשביקש לעשותן יין עושה הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא הדא ילפה מן ההיא שאם ביקש לאוכלן מלילות ואפילו לא שייר וההיא ילפא מן הדא שאם ביקש לשתותן יין והוא ששייר המידל נותן מן המשואר על מה ששייר תני אמר רבי יודה במה דברי' אמורי' במידל לשוק אבל במידל לבית נותן מן המשוא' על הכל אמר רבי זעירא הדא דתימא בשעיבה על מנת להדל אבל אם עיבה על מנת שלא להדל לא סוף דבר לביתו אלא אפילו לשוק נותן מן המשואר על הכל

הלכה ג

רב אמר פורגרה ושמואל אמר צומחתה רבי יעקב בר בון בשם רבי חנינא לא אמר רבי יוסי אלא משום הבקר רבי בון בר חייא בעי קומי רבי מנא והבקר חייב בפיאה אמר להן בזכה בהן אחת אחת והתני אף על פי שאינן מתקיימות לו במרובה מתקיימות בממועט הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקייום

הלכה ד

קצר חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש משלו לא בתחילה ולא בסוף הלכה ה' חזרו וחלקו ונשתתפו וקצרו חצי שדה בשותפות וחלקו אינו מפריש שבסוף על חבירו שבסוף אבל לא משלו שבתחילה על חבירו שבתחילה אמר רבי יוחנן קצר חצי שדה וקצר חצי חצייה ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצ' כולה מפריש מן הראשון על האמצעיין ומן האמצעיין על הראשון ואינו מפריש מן הראשון על הראשון אמר רבי יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת חצייה הביאה שליש וחצייה לא הביאה שליש ולא הספיק לקצור חצי חצייה עד שהביאה כולה שליש מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון ואינו מפריש מן הראשין על הראשין

הלכה ה

עד כדון כשהתחיל לקצור ואפילו לא התחיל לקצור נשמעינה מן הדא לקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב רבי ירמיה בשם רבי יוחנן דרבי יהודה היא שנייא היא תמן בין שהתחיל לגזוז בין שלא התחיל לגזוז וכא לא שנייא בין שהתחיל לקצור בין שלא התחיל לקצור מה טעמא דרבי יודה משום דחובת קציר בקמה או משום דהוי כמוכ' לו חוץ מחובתו נשמעינ' מן הדא לקח גז צאן חבירו אם שייר המוכר המוכר חייב ואם לאו הלוקח חייב א"ר ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא אית לך למימר תמן שחובת קציר בקמ' לא משו' דמכרו לו חוץ מחובתו וכה במכרו חוץ מחובתו מה נפק מביניהון עבר הלוקח והפריש אין תימר משו' שחוב' קציר בקמ' הפריש הפריש ואין תימר משו' כמוכר לו חוץ מחובתו הפריש ונוטל ממנו דמים נשרף חלקו של מוכר אין תימ' משו' שחובת קציר בקמה נשרף נשרף ואין תימר משו' כמוכ' לו חוץ מחובתו נשרף נוטל ממנו

הלכה ו

מה טעמא דר' אליעזר נאמר כאן שדך ונאמר בכלאי' שדך מה שדך שנ' להלן בית רובע אף כאן בית רובע מה טעמ' דר' יהושע נאמר כאן שדך ונאמ' להלן ושכחת עומר בשד' מה שדה שנ' להלן שתי' אף כאן שתים מה טעמ' דר' טרפון ששה על ששה(דף יז ע"ד)מערוגה רבי יהושע בן בתירה אומר כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו מה קצירה כדרך הקוצרים או אפי' כל שהוא מן מה דכתיב אשר לא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר הדא אמרה קצירה כדרך הקוצרים

הלכה ז

רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש בעי הגע עצמך שהיה שם שיבולת אחת עד שלא קצר אין כאן חיוב משקצר אין כאן שיור ר' חנניה בשם רבי פינחס תיפתר בשהיה שם קלח אחד ובו חמש שבולים ר' מנא בעי וליתנן אמר קמה כל שהיא חייבת בפיאה אלא בגין דתנא ביכורים תנא קרקע תני והריאיון ר' יוסי בשם רבי יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מן הריאיון רבי מנא בעי ולמה לננן אמ' מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתי' מן האדמה אשר נתת לנו רבי יוסי בי ר' בון בשם רבי יוחנן אמר שמועתה כן מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב מן האדמה אשר נתת לנו רבי יוסי בשם רבי יהושע בן לוי מי שאין לו קרקע פטור מן הראיה שנאמר ולא יחמוד איש את ארצך

מעשה באחד שהניח את כריו ובא ומצא אריות סובבין אותו מעש' באחד שהניח בית של תרנגולין ובא ומצא חתולות מקורעין לפניהן חד בר נש שביק ביתיה פתיח ואתא ואשכח חכינה כריכה על קרקסוי רבי פינחס משתעי הדין עובדא תרין אחין באשקלון הוו להו מגורין נוכראין אמרי כדון אילין יהודאי סלקין לירושלם אנן נסבין כל מה דאית להון מן מה דסלקון זימן להן הקדוש ברוך הוא מלאכים נכנסין ויוצאין בדמותן מן דנחתון שלחון לו מקמן אמר לון אן הויתון אמר לון בירושלם אמר לון מאן שבקתון בגו ביתא אמר ולא בר נש אמר בריך הוא אלההון דיהודאי דלא שבקון ולא שביק להון

מניין לנכסים שאין להן אחריות שהם נקנים עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה רבי יוסי בשם חזקיה רבי יונה רבי חנינא תירתייה בשם חזקיה כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערים בצורות ביהודה עד כדון כשהיה קרקעות עם המטלטלין במקום אחד היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחד אמר רבי בון בר חייא נשמעינה מן הדא

אמר להן רבי אליעזר מעשה במדוני אחד שהיה בירושלם והיו לו מטלטלין הרבה וביקש לחלקן ליתנן במתנה אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע מה עשה הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם ואמר חצייה צפוני אני נותן לפלו' עם מאה חביות של יין חצייה דרומי אני נותן לפלו' עם מאה חביות של שמן ובא מעשה לפני חכמים וקיימו את דבריו

אמר רבי חנניה קומי רבי מנא ולאו שכיב מרע הוא לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב וכאן אפילו בדברים לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות ומטלטלין במקום אחד וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר אמר ליה לא רבי אליעזר שנייא היא שכיב מרע דרבי אליעזר כבריא דרבנן תמן תנינן רבי עקיבה אומר קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים קרקע כל שהוא מהו טב אמר רבי מתניה תיפתר שהיה שם מקום שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו אי זהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי דרך הארץ הקרובים נכנסין אצלו מיד והרחוקים נכנסין אצלו לאחר שלשה ימים אם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסין אצלו מיד

דלמא רבי חונא רבי פינחס רבי חזקיה סלקון מבקרה לר' יוסי בתר תלת' יומין אמר לון כי בעיתון מקיימה

מתני' שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפילו לא הבריא לא שייר קרקע כל שהו' אין מתנתו קיימת והוא שהבריא ר' בא רב הונא בשם רב עשו דברי שכיב מרע כבריא שכת' ונתן והוא שמת מאותו החולי הא אם הבריא לא ובמסיים ובאמר תנו שדה פלוני לפלוני אמ' תנו חצי שדה פלוני לפלוני וחצי שדה פלוני לפלוני כמי שסיים או עד שיאמר חצייה בצפון וחצייה בדרום ר' בינא בשם רבי ירמיה שייר מטלטלין לא עשה כלום אתא חמי שייר קרקע כל שהוא יש לו מחייה שייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה א"ר יוסי יודע הוא האיש הזה ששכיב מרע מזכה אפי' בדברים לאי זה דבר כתב בהן קנין כדי לעשו' מתנת בריא שייר עבדי' תנא ר' יודן בר פזי דבר דליא ולא ידעין מה תנה כתב לזה וחזר וכתב לזה רב אמר אינו יכול לחזו' בו רב אבא בר חונא ור' יוחנן אמר יכול לחזור בו היך עבידא היה רבו הראשון והשני כהן השלישי ישראל על דעתיה דרב אין יכול לוכל בתרומה על דעתיה דרב אבא בר הונא אמר רבי יוחנן יכול הוא לוכל בתרומה הכל מודין שאם היה רבו הראשון ישראל אינו אוכל בתרומה שמא יבריא רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונא מתניתין מסייעה לרב אבא בר הונא ורבי יוחנן בריא שכתב דייתיקי ושכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו בריא שכתב דייתיקי חוזר בו ולא עוד הוא בריא ודכוותה שכיב מרע שכתב מתנה חוזר בו ולא עודהו שכיב מרע אי זו היא דייתיקי תהא לי להיות ולעמוד ואם מתי ינתנו נכסי לפלוני אי זו היא מתנה הרי כל נכסי נתונין לפלוני מתנה מעכשיו ושתהא כתוב בה מהיום

אחתיה דרבי גורין כתבת ניכסי לאחוה וסלק אחוי רבא פייסה וכתבת ליה אתאי עובדא קומוי רבי אימי אמר כן אמ' רבי יוחנן חוזר בו אמר רבי זעירא לא מודי רבי יוחנן שאם היה כתוב בה מהיום שאינו יכול לחזור בו אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן אינו יכול לחזור בו אתא רבי לא בשם רבי יוחנן אינו יכול לחזור בו ואנהר רבי אימי וחזר עובדא

רב אמר במזכה על ידיה ושמואל אמר במחלק לפניה רבי יוסי בן חנינא אמר מקולי(דף יח ע"א) כתובה שנו כן וכן תני בר קפרא מקולי כתובה שנו אמר רבי בא טעמא דרבי יוסי בר חנינא לא סוף דבר בכתובת מנה ומאתים אלא אפילו כתובה של אלף דינר מקולי כתובה שנו

הלכה ח

רבי יסא בשם רבי לעזר שייר מטלטלין לא עשה כלום אני אומר גופו שייר וכשבא מעשה לפני רבי יוסי אמר שפתים ישק משיב דברים נכוחים

הדרן עלך מלבנות