פרק ב

הלכה א (דף טז ע"ד)

ואילו מפסיקין לפיאה כו' שנאמר שדך ובלבד שלא יוציא משדה לחבירתה ואינו מחובר ואין תימר מחובר הו' אפי' שדה האילן מפסיק דתנינן תמן הכל מפסיק לזרעי' ואינו מפסיק לאילן אלא גדר הא גדר מחובר ואינו מחובר אין תימר מחובר אפי' שער כותש לא מפסיק דתנינן שער כותש אינו מפסיק אלא נותן פיאה לכל הדא אמרה שאינו מחובר אין תימר מחובר הוא אפילו מצד אח' מפסיק דתני אם היה שער כותש מיכן ומיכן אינו מפסיק הא מצד אחד מפסיק רבי יוסי בשם ר' יוסי בר חנינא הפריש פיאה משד' לחבירתה לא קדש' ר' זעירא בעא קומי ר' יסא נתכוון לזכות מן המיצר ושרע מינה מחלפה שיטתיה דרבי יסא דתנינן תמן מודים חכמים לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות כיני מתניתא שבת בשלשה מקומות חרדל בשלשה מקומות שמואל אמר מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן רבי יסא בשם רבי יוחנן מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגו' וכה הוא אמר אכן פשיטא ליה שהוא מפסיק לא צירכה ולא קידשה משום פיאה אילא קידשה תני רבי אושעיא הפריש פיאה משדה לחברתה לא קידשה ושמע מימר אפילו מיצר רבי יוסי בן חנינא אמ' הצובות מפסיקין לפיאה רב חסדא בעי בהן חלק יהושע את הארץ אתא רבי חנינ' בשם רב חסדא בהן תיחם יהושע את הארץ שלולית כל שהיא מושכת נחל אף על פי שאינו מושך נתכוון מכיון דתנינן דרך היחיד ודרך הרבי' מה צורכה אנא מימר לך אפי' דרך הרבים אינו מפסי' לאילן אלא גדר מכיון דתנינן שביל היחיד שביל הרבים מה צורכא להוצי' את הקבוע בימו' החמה ואינו קבוע בימו' הגשמים רב אמר בור וניר בית רובע וזרע אחד אפילו כל שהוא רבי יוחנן אמר בור וניר וזרע אחר בשלשה תלמים של פתיח מה ופליג מה דמר רב בחיוב פיאה ומה דמר רבי יוחנן בפטור פיאה והתני בור וניר חייבין בפיאה מן מה דאמר רב משדה בינונית מן מה דאמר רבי יוחנן בחמשים על שתים רבי זעירא בשם ר' אלעזר רבי מאיר ורבי יהודה שניהם אמרו דבר אחד כמה דר' מאיר אמ' הקוצר לשחת מפסיק כן רבי יהודה אמר הקוצ' לשחת מפסיק כמה דרבי יודה אמר חייוב בפיאה מפסיק כן רבי מאיר אומר חייוב בפיאה מפסיק והא אשכחנן דרבי מאיר אומר חייוב בפיאה מפסיק כהדא דתני אכלה גוביי קירסמוה נמלי' שברתה הרוח או בהמה פטורה הכל מודין אם חרש מפסיק אם לא חרש אינו מפסיק מני הכל מודין לא רבי מאיר אמר מפני שהוא פטור פיאה אבל אם היה חייב אפילו לא חרש מפסיק כיי דתנינן תמן אמר רבי יודן אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביא שליש אבל אם הביא שליש אסור לקצור יקצור חייב בפיאה ודבר שהוא חיוב פיאה מפסיק רבי זעירא בעי כמה דרבי יודה אמר התחיל עד שלא (דף יז ע"ב) הביאה שליש ואפילו הביאה שליש פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה כן רבי מאיר אמר התחיל עד שלא הביאה שליש ואפילו הביאה שליש פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה

הלכה ב

אמת המים כו' הוון בעי מימר ולא פליגין אשכחת תני אמת המים הקבועה הרי זו מפסקת הוון בעיי מימר מן מה דאמר רבי יודה בעומד מצד אחד ואינו יכול לקצור מצד השני אבל אם היה עומד באמצע וקוצר מיכן ומיכן אינו מפסיק אשכח תני ופליג היה עומד באמצע וקוצר מיכן ומיכן מפסיק מצד אחד אינו מפסיק חייא בר אדא בשם רבי שמעון בן לקיש היה שם סלע על פני כל שדהו אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה ונותנו מצד זה מפסיק מצד אחר אינו מפסיק והתני מדרגות שהן גבוהות עשרה טפחים נותן פיאה מכל אחד ואחד פחות מיכן נותן מאחד על הכל ופחות מיכן אינו עוקר את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה אפילו פחות מיכן עוקר הוא לא אתינן מיתני עשרה אלא בגין סופה שאם היו ראשי מדריגות מעורבין שהוא נותן מאחד על הכל

הלכה ג

הכל מפסיק לזרעי' כו' מה כותש ועולה במכתש או כותש על גבי גדר מן מה סער כותש אין הגדר כותש הדא אמרה כותש על גבי גדר רבי מנא אמר זמנין דהוי בה בתוך ארבע אמות וזמנין דהוי בה בתוך עשר' טפחים בנטועין מטע עשר לבית סאה מה את שמע מינה והוא שיהו בתוך ארבע אמות לגדר והן שיהו בתוך עשרה טפחים בין נוף לנוף בנטועין מטע עשר לבית סאה הלכה ד' ולחרובין כל הרואין כו' מי מכוין להן את הרוחות העיר מכוונת להן את הרוחות

אמר רבי יוסי בי רבי בון של בית רבי היו להן ארבעה בדים לארבעה רוחות העיר והן נותנין לכל בד ובד לפי רוחו

היו שם שלשה אילנות הראשונים רואין את האמצעיים והאמצעיים רואין את הראשוני' ואין הראשונים רואין זה את זה מפריש מן הראשים על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשים ואינו מפריש מן הראשים על הראשים

הלכה ד

הזורע את שדהו כו' קצר חצי איגדו וחצי שמותית לעשותן גורן אחד ונמלך ועשאן שתי גרנות אינו מפריש מן האגדו על השמותית לא בתחילה ולא בסוף קצר חצי האגדו וחצי השמותית לעשותן ב' גרנות ונמלך ועשאן גורן אחת מפריש על האגדו שבסוף על השמותית שבסוף מן האגדו שבתחילה על השמותית שבתחילה מפריש מן האגדו על האגדו כשכילה את שדהו אבל אם לא כילה את שדהו אפילו מן האגדו על האגדו אינו מפריש קצר חצי אגדו וכל השמותית לעשותן גורן אחת ונמלך ועשאן שתי גרנות מפריש מן האגדו על האגדו וכל השמותית ששם נפטרה

אמר רבי זעירא בשם רבי יוחנן אם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע מה טיבה אל תפליגינה לדבר אחר שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני וכולהן משוקעות במשנה אמר רבי אבין ויאות היא שני מיני חיטים אילולי שבא נחום ופירש לנו יודעין היינו

רבי זעירא בשם רבי אלעזר אכתוב לו רובי תורתי וכי רובה של תורה נכתבה אלא מרובין הן הדברים הנדרשין מן הכתב מן הדברי' הנדרשין מן הפה וכיני אלא כיני חביבין הן הדברים הנדרשין מן הפה מן הדברים הנדרשין מן הכתב רבי יודה בן פזי אומר אכתוב לו רובי תורתי אילו התוכחות אפילו כן כמו לא זר נחשבו אמר רבי אבין אילולי כתבתי לך רובי תורתי לא כמו זר נחשבו מה בינן לאומות אלו מוציאין ספריהן ואלו מוציאין ספריהן אילו מוציאין דפתריהן ואילו מוציאין דפתריהן

רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב ואין אנו יודעין אי זה מהן חביב אלא מן מה דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל הדא אמרה אותן שבפה חביבין

רבי יוחנן ורבי יודן בי רבי שמעון חד אמר אם שימרתה מה שבפה ושימרת מה שבכתב אני כורת אתך ברית ואם לאו איני כורת אתך ברית וחרנה אמר אם שימרת מה שבפה וקיימת מה שבכתב אתה מקבל שכר ואם לאו אין אתה מקבל שכר

רבי יהושע בן לוי אמר עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעם יש דבר שיאמ' ראה זה חדש הוא וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמים

רבי זעירא בשם שמואל אין למדים לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד תני ר' חלפתא בן שאול היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין אמר רבי זעירא כך היתה הלכה בידם ושכחוה היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורים והתנינן המחליק בצלין לחין לשוק ומקיי' יבישין לגורן אית לך מימר שוק וגורן כך היתה הלכה בידן ושכחוה

רבי חנניה בשם שמואל אין למדין מן ההורייה הכל מודין שאין למדין מן המעשה אמר ליה רבי מנא הדא דתימר בההוא דלא סבר ברם בההוא סבר עבד אמר ליה בין סבר בין לא סבר בהוא דפליגא ברם בהוא דלא פליג בין סבר בין לא סבר

הלכה ה

מתניתא בשקצרוה לעצמן אבל אם קצרוה לישראל חייבת ותני כן אין שוכרין פועלין גוים מפני שאינן בקיאין בלקט מתני' בשקצרוה לאבדה אבל אם קצרוה שלא לאבדה חייבת אמר ר' הושעיא בר שמי ואפילו תימא בשקצרוה שלא לאבדה פטורה מאחר שהפיאה ניתנת במחובר לקרקע ואין קרקע נגזל מפני שהוא מפריש מן הקציר על הקמה ומן (דף יז ע"ב) הקמה על הקציר ואינו מפריש מן הקציר לא על הקציר ולא על הקמה פעמים שהוא מפריש מן הקציר על הקמה היך עבידא כילה את שדהו ושייר בה כדי פיאה כיון שקצר שיבולת הראשונה חזרה פיאה לעומרין מפריש מן הקציר ולא סוף דבר שכילה את שדהו אלא אפילו בשקצר ואמר מיכן והילך אני מפריש פיאה כיון שקצר שיבולת הראשונ' חזרה פיא' לעומרין מפריש מן הקציר על הקמה המוכר מהו שיזכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין נשמעינה מן הדא אמר רבי יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע מה בינה לקדמיתא אלא לכשתקצר שליש תהא שלך אמר רבי בון בר חייא הדא אמרה שהמוכר זכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין אמר רבי יוסי תמן לא נתחייבה שדהו ברשותו ברם הכא נתחייבה שדהו ברשותו אילו קצר חצי שדהו ומכר מה שקצר הלוקח מותר בלקט ובשכחה ובפיאה יאות הלוקח מהו שיזכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין של מוכר בפלוגתא דרבי ודרבי יהודה הנשיא רבי פינחס בעי קצירות חוצה לארץ מהו שתהא חייבת בפיאה שלא תאמר ההקדש פטור וחוצה לארץ פטור אי מה הקדש חייב אף חוצה לארץ חייב אשכח תני קציר ארצכם ולא קציר חוצה לארץ קצר הגיזבר חצי חצייה ולא הספיק לקצור את השאר עד שפדה את כולה מפריש מן הקצי' על הקציר וכל מה שנקצר ברשות ההקדש כבר נפטר

הדרן עלך ואלו מפסיקין