משניות פרק ו[1]

משנה א

בית שמי אומרים הבקר לעניים הבקר ובית הלל אומרים אינו הבקר עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו בית שמי אומרים אינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה

משנה ב  

העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמי אומרים אינו שכחה ובית הלל אומרים שכחה

משנה ג (משניות ג ו-ד צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ג)

ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ושכיחו מודים שאינו שכחה:

משנה ד (משניות ג ו-ד צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ג)

אלו הן ראשי שורות שניים שהתחילו מאמצע שורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום שכחו לפניהם ולאחריהם שלפניהם שכחה שלאחריהם אינו שכחה יחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכחה שלאחריו שכחה מפני שהוא בל תשוב זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל ושאינו בל תשוב אינו שכחה:

משנה ה (הלכה ד בתלמוד הירושלמי)

שני עמרים שכחה ושלשה אינן שכחה שני ציבורי זיתים והחרובין שכחה ושלשה אינן שכחה שני חוצני פשתן שכחה ושלשה אינן שכחה שני גרגרים פרט ושלשה אינן פרט שתי שבלים לקט ושלשה אינן לקט אלו כדברי בית הלל ועל כולן בית שמי אומרים שלשה לעניים וארבעה לבעל נבית.

משנה ו (משניות ו ו-ז צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ה)

העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים בהם סאתים רבן גמליאל אומר לבעל הבית וחכמים אומרים לעניים אמ' רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח של בעל הבית או הורע כוחן אמרו לו יופי כוחו אמר להם מה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים בהן סאתים אין דין שלא יהא שכחה אמרו לו לא אם אמרתה בעומר אחד שהוא כגדיש תאמר בשני עמרים שהן ככריכות:

משנה ז (משניות ו ו-ז צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ה)

קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה אין בה סאתים אבל אם ראויה היא לעשות סאתים אפילו היא של טופח רואים אותה כאילו היא (עמוה)ענוה של שעורים:

משנה ח (משניות ח ו-ט צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ו)

קמה מצלת את העומר ואת הקמה העומר אינו מצילת לא את העומר ולא את הקמה איזו היא הקמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפילו קלח אחד:

משנה ט (משניות ח ו-ט צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ו)

סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין רבי יוסה אומר את באת רשות העני באמצע אינן מצטרפין ואם לאו הרי אלו מצטרפין.

משנה י (הלכה ז בתלמוד הירושלמי)

תבואה שנתנה לשחת או לאלומה ןכן באגידי השום והבצלים אין להם שכחה כל טמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים רבי יהודה אומר אין להם שכחה וחכמים אומרים יש להם שכחה.

משנה יא (הלכה ח בתלמוד הירושלמי)

הקוצר בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה ואם היה מתכוון ליטול את הגסהגס אין לו שכחה אם אמר הרי אני קוצר על מנת שאני שכח אני אטול יש לו שכחה.

[1]לפי כ"י קויפמן.