משניות פרק ה
משנה א
גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הן של עניים והרוח שפזרה את העמרים עומדין אותה כמה לקט ראוייה לעשות נותן לעניים רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לעניים נפילה
משנה ב
שבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים שבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבולת אחת ונותן לו אמר ר' אליעזר וכי היאך העני זה מחליף דבר שלא בא ברשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שבולת אחת ונותן לו:
משנה ג
אין מגלגלין בטופיח דברי ר' מאיר וחכמים מותרין מפני שאיפשר:
משנה ד (משניות ד ו-ה צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ד)
בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצרך יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים עני היה באותה שעה:
משנה ה (משניות ד ו-ה צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ד)
המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני אמר ר' יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט בשכחה ובפיאה ואסור במעשר עני:
משנה ו (הלכה ה בתלמוד הירושלמי)
המוכר את שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועלים על מנת שילקט בנו אחריו מי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לא או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים על זה נאמר אל תשיג גבול עולם:
משנה ז (הלכה ו בתלמוד הירושלמי)
העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה:
משנה ח (הלכה ז בתלמוד הירושלמי)
המעמר לכובעות ולכומסות לחררה ולעמרים אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה המעמיר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה זה הכלל כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה מקום שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה: