משניות פרק ג[1]
משנה א (משניות א ו-ב צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה א)
מלבנות התבואה שבין הזיתים בית שמי אומרין פיאה מכל אחת ואחת בית הלל אומרים מאחד על הכל ומודים שאם היו ראשי שורות מעורבין שהוא נותן פיאה מאחד על הכל
משנה ב (משניות א ו-ב צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה א)
המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים ר' עקיבה אומר (נותן) פאה מכל אחד ואחד וחכמים אומרים מאחד על הכל ומודים חכמים לר' עקיבה בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות שהוא נותן פיאה מכל אחד ואחד
משנה ג (הלכה ב בתלמוד הירושלמי)
המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישים לגורן נותן פיאה לאילו לעצמן ולאילו לעצמן וכן באפונים וכן בכרם המדל נותן מן המשואר על מה ששייר המחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל
משנה ד (הלכה ג בתלמוד הירושלמי)
האמהות של בצלים חייבות בפיאה ור' יוסה פוטר מלבנות הבצלים שבין הירק ר' יוסה אומר פיאה מכל אחת ואחת וחכמים אומרים מאחת על הכל
משנה ה (הלכה ד בתלמוד הירושלמי)
האחין שחלקו נותנין שתי פאות חזרו ונשתתפו נותנין פיאה אחת שנים שחלקו את האילן נותנין פיאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פיאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו המוכר קילחי אילן בתוך שדהו נותן פיאה מכל אחד ואחד אמ' ר' יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה אבל אם שייר בעל השדה הוא נותן פאה לכל
משנה ו (משניות ו ו-ז צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ה)
רבי אליעזר אומ' קרקע בית רובע חייב בפיאה ר' יהושע אומ' העושה סאתים ר' טרפון אומר ששה על ששה טפחים רבי יהושע בן בתירה אומר כדי לקצור ולשנות והלכה כדבריו
משנה ז (משניות ו ו-ז צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ה)
ר' עקיבה אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים ולכתוב עליו פרוזבול ולקנות עמו נכסים שאין להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה
משנה ח (הלכה ו בתלמוד הירושלמי)
הכותב נכסיו שכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה רבי יוסה אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב אבדה כתובתה הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין ר'שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פלוני עבדי חוץ מאחד מרובו (מריבוא) שבהן
[1] לפי כ"י קויפמן.