משניות פרק ב[1]
משנה א
ואלו מפסיקין לפיאה הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים ושביל הרבים ושביל היחיד והקבוע בימות החמה ובימות הגשמים הבור והניר וזרע אחר הקוצר לשחת מפסיק דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש
משנה ב
אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת ר' יודה אומר מפסקת וכל ההרים אשר במעדר יעדרון אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו הוא נותן פאה לכל
משנה ג (משניות ג ו-ד צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ג)
הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר אם היה שער כותש אינו מפסיק אלא נותן פיאה לכל
משנה ד (משניות ג ו-ד צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ג)
ולחרובין כל הרואים זה את זה אמר רבן גמליאל נוהגין היו בית אבא נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל הרוח ולחרובין כל הרואין זה את זה ר' אליעזר בר' צדוק אומר משמו אף לחרובין שהיו להם בכל העיר
משנה ה (משניות ה ו-ו צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ד)
הזורע את שדהו מין אחד אף על פי שהוא עושהו שתי גרנות נותן פאה אחת זרעה שני מינים אף על פי שהוא עושה גורן אחת נותן שתי פאות הזורע את שדהו שני מיני חטים עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות
משנה ו (משניות ה ו-ו צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי, הלכה ד)
מעשה שזרע ר' שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הליבלר מקובל אני מרבי מיישא שיקבל מאבא שיקבל מן זוגות שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני הזורע את שדהו שני מיני חטין אם עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות
משנה ז (הלכה ה בתלמוד הירושלמי)
שדה שקצרוה גוים קצרוה לסטים קרסמוה נמלים שברתה הרוח או בהמה פטורה קצר חציה וקצרו לסטים חציה פטורה שחובת קציר בקמה קצרוה לסטים חצייה וקצרו הוא חצייה נותן פיאה ממה שקצר קצר חצייה ומכר חצייה הלוקח נותן פיאה לכל קצר חצייה והקדיש חציה הפודה מיד הגיזבר הוא נותן פיאה לכל