עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 97

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה נאמר 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה...'. בהמשך המשנה נלמד כי הפסוק 'וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ' (דברים ו' ה) משמש כמקור לחובה זו.

רבי תנחומא דורש את כפל הלשון בפסוק 'בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דָּבָר בַּיהֹוָה אֲהַלֵּל דָּבָר' (נ"ו י"א) כמקור לחיוב האדם לברך על הרע ועל הטוב.

-        את 'בֵּאלֹהִים' הוא מפרש כמידת הדין, וההמשך 'אֲהַלֵּל' הרי זו הברכה על הדין שאינו נתפס כטוב.

-        את סיפא של הפסוק 'בַּיהֹוָה' הוא מפרש כמידת הרחמים, היינו הטובה, וההמשך 'אֲהַלֵּל' זו הברכה עליה.

חכמים לומדים את המקור לחיוב הברכה על הרעה כשם שמברכים על הרעה משני פסוקים בתהילים:[1] 'כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא' (קט"ז י"ג), ו '... צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא' 'וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא' (שם ג' ו-ד').[2]

-        כוס הישועות היא סמל לטובה הבאה לאדם, והאמירה 'וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא' היא הברכה.

-        'צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא' זו הרעה הבאה על האדם, והברכה עליה היא 'וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא'.

חכמים מסכמים דבריהם באומרם כי בכל מקרה שלא יהיה 'וּבְשֵׁם יְהֹוָה אֶקְרָא'.

---

[1] במדרש לא שמרו על סדר הפסוקים אף לא על הסדר שנאמר במשנה.

[2] הם צרפו את הסיפא של פסוק ג' לרישא של פסוק ד'.