header2

בשעה שהרוח יוצא לעולם – אגדה ב

פ"ט ה"ב דף יג ע"ד עמ' 70

מקור תרגום
אמ' ר' הונא. אמר רבי הונא
בג' מקומות יצא הרוח שלא במשקל וביקש להחריב את העולם כולו. בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל וביקש להחריב את העולם כולו
אחת בימי יונה. ואחת בימי אליהו. ואחת בימי איוב. אחת בימי יונה ואחת בימי אליהו ואחת בימי איוב
בימי יונה "וי'י הטיל רוח גדולה" בימי יונה וי'י הטיל רוח גדולה
בימי איוב "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר" וגו'. בימי איוב והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר וגו'
[בימי אליהו מניין. בימי אליהו מניין
"והנה ה' עובר ורוח גדולה חזק מפרק הרים"]. והנה ה' עובר ורוח גדולה חזק מפרק הרים
אמ' ר' יודן בר שלום. אמר רבי יודן בר שלום
נימר אותו שלאיוב בשבילו היה. נאמר אותו של איוב בשבילו היה
ושליונה בשבילו היה. ושל יונה בשבילו היה
אין לך [אלא] שלאליהו שהיה קוסמיקון. אין לך אלא של אליהו שהיה בעולם[1]
"והנה י'י עובר" וגו'. והנה ה' עובר וגו'
ואחר כך רעש. ואחר כך רעש
"ואחר הרעש אש לא באש י'י". ואחר הרעש אש לא באש י'י

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 94

 

מקבילות[2]

בראשית רבה (מהד' תיאודור אלבק) פרשה כ"ד ד' עמ' 232

ויקרא רבה (מהד' מרגליות) פרשה ט"ו א עמ' 318 – 319

מדרש קהלת א' ו' ד"ה הולך אל דרום

מדרש זוטא קהלת (מהד' בובר) א' ה

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת נאמר כי האל מונע נזק לבריות על ידי רוחות קשות, והוא עושה זאת בעזרת ההרים והגבעות המחלישים את הרוחות. באגדה זו מביעים שני החכמים דעתם כי יש מצבים בהם האל מאפשר לרוח להיות במלוא משקלה ולהביא חורבן.

החכם הראשון מביא שלוש דוגמאות מהמקרא והן התרחשו בימי איוב, יונה ואליהו. וכדי לבסס דעתו מצטט פסוקים המעידים כי הייתה 'רוּחַ גְּדוֹלָה'.

החכם השני שלל את שתי הדוגמאות הראשונות, שכן לדעתו הרוחות הקשות בימי יונה הנביא ואיוב הופנו כלפיהם בלבד. לעמדתו רק הרוח שהייתה בימי אליהו הנביא פגעה בעולם כולו, ומביא כאסמכתא את הפסוק 'וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהֹוָה לֹא בָרוּחַ יְהֹוָה וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ...' (מלכים א' י"ט י"א).




[1] סוקולוף, ערך 'קוזמוס' עמ' 478.

[2] כל המקבילות הן בשינויים.