עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 99

 

מקבילות

מדרש שמואל (בובר) פרשה א

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומשל

 

עיון קצר באגדה

הקשרה של האגדה הוא לדברי רבי אלעזר בסוגיה 'מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם מישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום'.

ריש לקיש מצא במגילת חסידים את האמירה 'יום תעזביני ימים אעזבך'; היא נאמרת כביכול על ידי התורה לאדם, ויש מה משום אזהרה. אם הוא יעזוב אותה יום, היינו לא ילמד יום אחד, היא תעזבנו לימים רבים. ניתן להבין את המימרה כפשוטה, אדם המפסיק את לימודו, החזרה קשה עליו, והוא חייב להשקיע הרבה יותר כדי להגיע למצב טרם שפסק.[1]

נראה שאפשר להבין את המימרה באופן שונה. התורה מגינה על האדם,[2] לכן כשהאדם עוזב אותה הוא עלול להיפגע לימים רבים. ניתן להבין כי התרחקות מהתורה כמוה כהתרחקות מהאל, ומכאן שהאל יתרחק ממנו.

בעל האגדה צרף שני משלים כדי להמחיש את המימרה.

המשל הראשון מספר על שניים, אחד יצא מטבריה והאחר מציפורי, שניהם נפגשו בפונדק, משנפרדו לדרכם צעד כל אחד מהם מיל, אך המרחק ביניהם גדל והיה שני מילים. בנמשל אחד מהם הוא אדם והאחר התורה. הנמשל לרישא של המשל הוא כשם שמשקיע אדם מאמץ בלכתו לפונדק, כן עליו להתאמץ כדי ללמוד תורה.[3] הנמשל לסיפא הוא כי אדם המתרחק מהתורה יום אחד, היא התורה מתרחקת ממנו יומיים. בנמשל זה עולה קושי, שכן אדם יכול להתרחק מהתורה, אך כיצד יכולה התורה להתרחק ממנו. פירוש אחד עשוי להיות כי התורה שרכש בלימודו נשכחת ממנו; אפשרות הבנה אחרת היא שרזי התורה חדלים מלהיות נהירים לו כפי שהיו כשלמד אותה ועמל עליה.[4]

המשל השני הוא על אישה שהמתינה לאיש, היא המתינה כל זמן שהיה בדעתו לשאתה, אך כאשר התרחק ממנה, לא המתינה והלכה להינשא לאחר. האישה בנמשל היא התורה, מכאן שהמתרחק מן התורה ייתכן שלא יוכל לחזור אליה כלל, כשם שאותו אדם שהתרחק ממנה לא יוכל להינשא לה, שכן היא נשואה לאחר.

---