עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 99

 

מקבילות

תוספתא ברכות (מהד' ליברמן) פ"ו הכ"ד עמ' 40 (בעברית)

בבלי ברכות סג ע"א (בשינויים)

מדרש שמואל (מהד' בובר) פרשה א

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

בעל הסוגיה הביא ברייתא ובה שתי מימרות של הלל הזקן שעניינן לימוד תורה.

מימרה ראשונה

מימרה זו בנויה על הניגוד בין 'בדר' לבין 'כנוש'; בדר משמעותו לפזר דברי תורה בין הרבים, כלומר, ללמד תורה, ואילו 'כנוש' משמעותו לקבץ, לכנס דברי תורה,[3] או אפשר ללמוד, האדם לומד ולא מלמד.

המימרה מופנית לתלמידי חכמים ומייעצת כיצד לנהוג בהפצת דבריהם. כאשר 'מבדרין' דברי תורה, היינו מלמדים, ראוי לכנוס את הדברים, לא להפיצם,[4] שיש בכך ממידת הענווה.[5] אך כאשר אין הם מלמדים תורה, ראוי לו לחכם שילמד.

לכל אחת מפעולות אלו, הכינוס והפיזור, יש חשיבות, והלל הזקן מכוון דבריו לחכם שיפעל על פי הנדרש והרצוי, ילמד תורה ומתי יכנוס דבריו.

מימרה שנייה

מימרה זו חוזרת על הרעיון המצוי בקודמתה, אלא שהפעם היא מתייחסת לגישת ציבור הלומדים לתורה.[6] אם 'התורה חביבה על ישראל', היינו יש רצון רב ללומדה, כי אז על החכם 'לבדר', ללמד תורה, ואם המצב הפוך, מוטב לו לחכם שיכנוס דבריו, שמא יבואו לידי ביזיון.[7]

שתי מימרות הלל הזקן חותמות אמירות שעניינן הפסוק 'עֵת לַעֲשׂוֹת לַיהֹוָה הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ' (תהילים קי"ט קכ"ו).[8] אפשר שלדעת בעל הסוגיה בדברי הלל הזקן ניתן למצוא התייחסות לפסוק, שכן על אף מצוות לימוד התורה ישנם עיתים שבהם מפירים מצווה זו.

---

[1] סוקולוף, ערך 'כנש', עמ' 264.

[2] סוקולוף, ערך 'בדר', עמ' 86.

[3] מהר"א פולד"א על הדף ד"ה דמתכנשים.

[4] הפני משה על הדף ד"ה כנוש.

[5] ראו פירוש החרדים על הדף ד"ה כנס אתה; ר"ש סיריליאו על הדף ד"ה דמבדרין כנש.

[6] ואפשר כי מימרה זו באה לבאר את קודמתה. במקרה זה מדובר רק בציבור התלמידים ה'מבדין' וה'מנכשין', כלומר את פרשנותו של ליברמן.

[7] הפני משה על הדף ד"ה ואם לאו כנוש1 חרדים על הדף ד"ה ואם לאו.

[8] ראו אגדה קודמת.