header2

שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים

פ"ט ה"ה דף יד ע"ג עמ' 75
מקור תרגום
תני. תני
לא יכנס אדם בהר-הבית לא יכנס אדם בהר הבית
במנעלו ובאבק שעל רגליו במנעלו ובאבק שעל רגליו
ומעותיו צרורין בסדינו ומעותיו צרורין בסדינו
ואפונדתו עליו מבחוץ. ואפונדתו עליו מבחוץ
מה טעם. מה טעם
"שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים". שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים
ר' יוסי בר יהודה או'. רבי יוסי בר יהודה אומר
הרי הוא או'. הרי הוא אומר
"ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק". ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק
אמ'. לפני ליחה סרוחה כן. אמר לפני ליחה סרוחה כן
על אחת כמה וכמה לפני שער המקו'ם. על אחת כמה וכמה לפני שער המקום

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 98

 

מקבילות

תוספתא (מהד' ליברמן) ברכות פ"ו הי"ט עמ' 38 – 39

קהלת רבה פרשה ד' י"ז (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה נפתחת בקביעה הילכתית שעניינה הדרך בה אדם ייראה בהר הבית בהתייחס ללבושו, לניקיונו ולאחזקת מעותיו. בהמשך מובאים שני מדרשים המאששים את הקביעה ההלכתית שנועדה לשמור על כבוד הר הבית.

מדרש ראשון – 'שְׁמֹר רגליך רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים...' (קהלת ד' י"ז)

הפסוק כפשוטו מזהיר את האדם שלא ללכת לזבח שלמים של כסילים בבית המקדש. הדרשן האנונימי מרחיב את הבנת הביטוי 'שְׁמֹר רַגְלְךָ' למנעל ולניקיון הרגליים.

מדרש שני – 'אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק' (אסתר ד' ב')

הקשרו של הפסוק הוא בואו של מרדכי הלבוש שק רק עד לשער ארמון המלך, ומובן שאין לבוא בלבוש שק מעבר לשער המוביל לשטח הארמון. רבי יוסי בר יהודה דרש את הפסוק בקל וחומר; אם כך נקבע לאדם בבואו למלך בשר ודם, קל וחומר שעליו להופיע באופן מכובד בבואו לבית האלוהים.

הדרשן מעצים את הפער בין המלך לאל בכנותו את המלך 'ליחה סרוחה', כינוי המדגיש כי המלך אינו אלא אדם שנולד ככל האדם, ואם אליו ראוי לבוא לבושים כיאות, הרי שוודאי כי כן ראוי על הבאים לבית האל.

יש קושי בקל וחומר; מלך בשר ודם עשוי להיפגע מבואו של אדם בלבוש לא מכובד, אך האל יקבל כול אדם בכול לבוש. נראה כי המדרש בא להבהיר את גישתם התרבותית של החכמים הקשורה למנהג הסביבה או את רצונם למנוע זילות במקומות מקודשים.