עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 98

 

מקבילות

ירושלמי סוטה פ"ה ה"ה דף כ ע"ג עמ' 930 (בשינויים)

בבלי ברכות סא ע"ב (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת הוצגו פרושים שליליים, כגון אלו המציגים עצמם כפרושי היראים את האל כאיוב ואוהבי האל כאברהם. כנגדם מוצג באגדה שלפנינו רבי עקיבא כפרוש ירא אל ואוהבו.[6]

בפתיחת הסיפור נמסר כי רבי עקיבא עומד לדין בפני טורנוסרופוס הנציב הרומי בארץ.

סתם המספר ולא פירט מהי העבירה בגינה עומד לדין. אפשר כי עומד לדין על הפצת תורה ברבים.[7] תוך כדי הליך המשפט הגיע זמן קריאת שמע, מצווה שגם על איסורה גזר הנציב הרומי,[8] אך רבי עקיבא מקיים את המצווה, ויתירה מכך הוא אף מחייך.

הרומאי אינו מבין את התנהגותו, ושואל אותו: 'אי חרש את אי מבעט בייסורין את', היינו האם הוא מכשף שיכול להרחיק מעצמו את כאב העינויים. השאלה מובנת על רקע הידיעה כי עתידים לענות את רבי עקיבא אפילו יודה באשמתו. [9]

רבי עקיבא אומר לעצמו 'תיפח רוחו של אותו גבר', ולאחר מכן מסביר מדוע קרא קריאת שמע, הסבר המבהיר את אמונתו. הוא אומר שאינו מכשף, אלא אדם ששאף כול חייו לעמוד במבחן אהבתו לאל אפילו במחיר מותו. צחוקו אינו לעג לשליט הרומאי, כי אם צחוק של אושר למות על אהבתו לאל. הוא לא סיים את דבריו עד 'שפרחה נשמתו'.

סתם המספר ולא מסר כיצד מת.[10]

---

[1] עיקר שמו היה טונוס אך בכוונה שינו את השם לטורנוס שפירושו עריץ, אכזר (ערוך השלם ד', ערך 'טורנוס רופוס', עמ' 86 – 87). טיניוס רופוס היה הנציב הרומי בארץ ישראלי שגזר את הגזרות על לימוד תורה, מילה ועוד, ולכן כונה על ידי חכמים רשע (גדליה אלון, תולדות היהודים בא"י בתקופת המשנה והתלמוד ב, עמ' 46).

[2] סוקולוף, ערך 'שרי ',5 עמ' 567.

[3] סוקולוף, ערך 'חרש', עמ' 216.

[4] סוקולוף, ערך 'רחם' עמ' 520.

[5] סוקולוף, ערך 'פלג', עמ' 434.

[6] ראה מנחם בן שלום,חסידות וחסידים בתקופת בית שני ובתקופת המשנה עמ' 356

[7] ליברמן מציין מקורות תנאיים המעידים על כך ("רדיפת דת ישראל", מחקרים בתורת ארץ ישראל, עמ' 350 הערה 25).

[8] ליברמן מתייחס אגדתנו ומפרש : הרומאים ראו בכתבי הקודש של היהודים ושל הנוצרים כתבי כישוף. כמו כן לדעתו, הסיפור מלמד כי רבי עקיבא לא מת בשריפה. (שם, שם, עמ' 351).

[9] במשפט ההלניסטי והרומי מקובל היה לענות תוך כדי החקירה כדי לקבל הודאה (מנחם בן שלום, חסידות וחסידים בתקופת הבית השני ובתקופת המשנה, עמ' 352 הערה 14).

[10] ראו הסברו של ליברמן ב'רדיפת דת ישראל', מחקרים בתורת ארץ ישראל, עמ' 350 הערה 7.