עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 97 – 98

 

מקבילות

ירושלמי סוטה פ"ה ה"ה דף כ ע"ג עמ' 929 – 930 (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

בסיומה של האגדה הקודמת נזכר 'פרוש אהבה כאברהם', היינו 'אדם המתגאה שהוא כאברהם האוהב את האל'.[2] באגדה זו מוסבר מהו ייחודה של אהבת אברהם את האל.

לפי בעל האגדה הצליח אברהם בכוח אהבתו את האל ואת מצוותיו להפוך את יצר הרע לטוב, ולאישוש דבריו דורש את הפסוק ' וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ...' (נחמיה ט' ח'). הדרשן רואה בבחירת המילה 'לְבָבוֹ' במקום 'ליבו' רמז לכך בכפילות האות בי"ת מלמדת כי מדובר בשני היצרים, הטוב והרע, שהם נאמנים לאל ולמצוותיו.[3]

רבי אחא אומר 'והפסיד', ואת דבריו ניתן להסביר בשלושה מובנים: האחד, אברהם לא הצליח להפוך את את היצר הרע לטוב; השני, אברהם הפסיד כיוון שלא היה כל צורך להתמודד עם היצר הרע;[4] והמובן השלישי מתבסס על נוסח המקבילה בירושלמי סוטה[5] שם נכתב 'והפשיר עימו', כלומר, אברהם ערך פשרה בין שני היצרים, כפי שנאמר 'וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית' (נחמיה, שם שם), כלומר, ברית שלום עם היצר הרע.[6]

רבי אחא אומר כי דוד המלך בשונה מאברהם לא יכול היה 'לעמוד בו', ונראה לפרש זאת שלא יכול היה לא לאלץ את היצר הרע להשתנות ולא להתפשר אתו, ולכן הרגו בלבבו, התגבר עליו.[7] החכם מאשש את דבריו על התנהגותו של דוד בדרישת הפסוק '...וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי' (תהילים ק"ט כ"ב), 'חָלַל' משמעו הרוג.[8] מכאן שאצל דוד היצר הרע קיים, הוא לא הפך לטוב, ולא קיים 'הסכם' של שלום איתו, כאשר היצר מסית את דוד, הוא מתגבר עליו.

סתם בעל המדרש ולא קבע דרכו של מי, של אברהם או של דוד, היא הטובה, ואולי לא העמיד הדרשן את שתי הדרכים כניגוד אלא כדרכים ההולמות את יכולתם של אברהם ושל דוד, כל אחד מהם פעל כמיטב יכולתו.

.

---

[1] המשפט הפותח אגדה זו יכול גם לסיים את האגדה הקודמת שהמשפט האחרון בה הוא 'פרוש אהבה כאברהם'. נבחר לשלבו כאן היות שמשמש כפתיחה לאגדה, וסיבה נוספת שהוספתו לאגדה הקודמת הייתה משנה את המבנה החוזר של הצגת הפרושים.

[2] ראו אגדה קודמת.

[3] המדרש רחוק מפשוטו של מקרא, ואף הפני משה (על המקום ד"ה הפשיר עמו וכרות עמו הברית וגו') מציין זאת. לפי פשט הפסוק בחר האל באברהם כי מצא אותו נאמן לו.

[4] ראו ספר החרדים על הדף.

[5] כן היה הנוסח שעמד לפני הפני משה.

[6] ראו הפני משה על המקום, שם.

[7] הפני משה מפרש אחרת. לדעתו, דוד לא הסכים להתפשר אתו. ובחר להכריח אותו לא להתקיים.

[8] אין זה פשוטו של מקרא. הפסוק כולו הוא "כִּֽי־עָנִ֣י וְאֶבְי֣וֹן אָנֹ֑כִי וְ֝לִבִּ֗י חָלַ֥ל בְּקִרְבִּֽי, בעל המזמור מתאר את מצבו. היות והוא עני ואביון הוא מיואש. אין בלבו כול תקווה הוא מרגיש כי לבו חלול. ריק.: