עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 97

 

מקבילות

ירושלמי סוטה פ"ה ה"ה דף כ ע"ג עמ' 929

מדרש תנאים לדברים פרק ו פסוק ה

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

נראה כי האגדה נקשרת לפסוק 'וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו' ה) המשמש במשנה[1] אסמכתא לחיוב לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה,

האגדה נפתחת במימרה 'עשה מאהבה ועשה מיראה', ומשמעה קריאה לאדם שיעבוד את האל מתוך אהבה ומתוך יראה.[2] בהמשך מסביר הדובר כיצד להבנתו ניתן לעבוד את האל באופן זה.

-        עשה מאהבה

כאשר בא האדם לקיים מצוות מתוך שנאה להן, הרי ידע שהוא אוהב את האל, ואין האוהב שונא, היינו, מאהבתו לאל יקיים את מצוותיו.

-        עשה מיראה

כאשר בא האדם 'לבעוט', כלומר לזלזל במצוות, לנטוש את עבודת האל, הרי לא יעשה זאת מיראה, והירא אינו 'מבעט', אינו נוטש את המצוות או מזלזל בהן.

ולכן השונא לעשות מצוות מסוימות יקיימם מתוך אהבה לאל, והרוצה לבעוט באל בשל ייסוריו יימנע מכך בגלל יראתו,[3] ומשום כך יברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.

המימרה מעוצבת בחזרה מבנית; שני החלקים המסבירים את המימרה זהים במבנם: לפני כל אחד מהם מובא חלק המימרה הרלוונטי לו, ובהסברים יש אותו מספר מילים, בשניהם משפט תנאי ומשפט עיקרי המבטא את הרעיון. השוני ביניהם הוא במילים 'אוהב – שונא' ו'ירא – בועט'. להלן שני החלקים המקבילים:

שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב ואין אוהב שונא.

שאם באת לבעוט דע ש אתה ירא   ואין ירא   מבעט.

הבניה מעוצבת זו מדגישה בדרכה את הרעיון כי עבודת האל מתוך אהבה ומתוך יראה משולבת זו בזו ואין ביניהן ניגוד.

---

[1] ברכות פ"ט ה"ה.

[2] הבאתה של המימרה בסוגייתנו אינה ברורה, אך במקבילה, בירושלמי סוטה, היא באה להסביר סתירה שהועלתה בסוגיה בין הפסוק 'וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ' לבין הפסוק 'אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד...' (דברים ו' י"ג). לאור זאת נראה כי שם מקורה.

[3] ראו הפני משה על המקום, וכן בפירושו למקבילה במסכת סוטה.