עדי נוסח

כ"י וטיקן 94

 

מקבילות

ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה דף ל ע"ב עמ' 1330 – 1331 (בשינויים)

שיר השירים רבה פרשה ב'(בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור המרחיב את הסיפור המקראי

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו הינה המשך לאגדה הקודמת אשר עסקה ביהונתן בן גרשום בן מנשה שהיה כומר לעבודה זרה.

בחלקה הראשון מסופר שדעתו של דוד המלך לא נחה מכך שיהונתן בן גרשום בן מנשה, נינו של משה רבנו,[4] עובד ככומר לעבודה זרה.[5] בשיחה עם דוד אמר יהונתן בן גרשום כי בעיסוקו הוא שומר מסורת שקיבלה מאבי אביו: 'מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות'.[6] תשובתו בנויה על ביטוי דו משמעי: 'עבודה זרה' כביטוי המקובל לעבודת אלילים, ו'עבודה זרה' כעבודה איזושהי שאינה מוכרת.[7] בסיפור דוד לא הגיב לדבריו, נמסר שהכיר בו בו כאוהב ממון, ואפשר שהכוונה כי אוהב לעסוק בענייני ממון, לכן מינה אותו לנגיד על אוצרות בית המקדש ובאופן זה החזירו בתשובה.[8]

מעשה דוד נתן בידי בעל המדרש תירוץ לזיהויו של יהונתן בן גרשום בן מנשה עם שבואל בן גרשום: 'וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת' (דברי הימים א' כ"ו כ"ד), ולדרוש את השם 'שְׁבֻאֵל' כמשקף את חזרתו בתשובה, 'ששב לאל בכל כוחו'. [9]הייתי מוותרת על ההערה

בחלקה השני של האגדה מקשים תלמידיו של רבי שמואל בר נחמן על המסופר כי שב לאל בכל ליבו ומתבססים על הפסוק 'וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ' (שופטים י"ח ל'). על פי הפסוק הוא לא חזר בתשובה, אך החכם מבהיר כי רק בתקופת שלמה המלך אשר מינה פקידים בכירים אחרים, הוא חזר לסורו.

---

[1] סוקולוף, ערך 'קומיס', עמ' 482.

 [2]סוקולוף, ערך 'תיסוור' עמ' 581.

[3] ערוך השלם ו', ערך 'סנקלט' עמ' 89.

[4] על ייחוסו זה ראו יהונתן בן גרשום בן מנשה – אגדה א פ"ט ה"ב דף יג ע"ד עמ' 70 – 71.

  לפי שופטים י"ח ל' עסק ככהן לעבודה זרה.[5]

[6] זו דעת רבי עקיבא שאמר 'עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות' (בבלי שבת קיח ע"א, פסחים קיב ע"א).

[7] הבנה זו עשויה להיות מאוחרת ומתבססת על התפיסה כי אין מלאכה המבזה את בעליה, ואת מימרתו של רבי עקיבא: 'עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות' (בבלי שבת קיח ע"א, פסחים קיב ע"א).  

[8] מאליו מובן כי בעל האגדה לא שמר על מימד זמן סביר; ימי השופטים ותקופת מלכותו של דוד מעורבים זה בזה.

[9] אם יורשה לי, כדי למנוע מחשבה כי הרדיפה אחר הממון היא הקובעת לאיזה אלוה