עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 94

 

מקבילות

ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה דף ל ע"ב עמ' 1331

שיר השירים רבה פרשה ב' ד"ה בשלפי המרד

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור (הרחבת סיפור מקראי)

 

עיון קצר באגדה

על פי המסורת הכומר לעבודה זרה היה יהונתן בן גרשום בן מנשה, ונראה שאגדה זו שולבה בסוגיה כיוון ששמו נדרש באגדה הקודמת, ובדרך מסורת שבע"פ הובאו סיפורים נוספים עליו.

רב שמואל בר נחמן הסביר כי יהונתן בן גרשם בן מנשה האריך ימים אף כי היה כהן לעבודה זרה משום שלא דבק בה, אלא עשה בה שימוש לצרכיו. הוא מתאר בהומור דו-שיח בין יהונתן בן גרשם בן מנשה ובין אחד המאמינים.[2] לאחר שמציין כי אין האל אוכל ושותה, גם לא מיטיב או מרע, הוא מבקש מאותו מאמין מבולבל שאינו יודע כיצד לעבוד את האל, להביא לו במקום טלה או תור כקרבן לאליל סולת וביצים. מיד לאחר צאתו הוא אוכל בעצמו את המנחה.[3] המספר אינו מסתפק בכך ומצטט את דברי יהונתן בן גרשם בן מנשה שאומר כי עובד ככומר 'בגין חיי', כלומר כדי להתפרנס.

האגדה מעמידה יחס של זילות לכמרים של עבודה זרה, ואפשר שבנוסף היא משקפת בעקיפין גם את מאבקם של החכמים אשר מיאנו להשלים עם דרכי פרנסה שאימצו לעצמם אנשים מישראל למרות המצב הכלכלי הקשה במאה השלישית לספירה.[4]

---

[1] סוקולוף, ערך 'בר פחין, עמ' 101. אוויל ושוטה. ערוך השלם ב', ערך 'בר פחין', עמ' 180. על פי ההקשר באגדה נראה כי מדובר באדם חריף ופיקח (ראו הפני משה על הדף).

 [2]תיאור דו-השיח שקיים עם מביאי המנחות לאלילים דומה לאגדה על אברהם אבינו בחנות האלילים של אביו. ראו אליהו רבה (איש שלום) פרשה ו. 

[3] אפשר כי בעל האגדה בחר סולת וביצים כדי להציג את דמותו כדבקה במצוות היהדות, שאינו אוכל בשר שהובא על ידי גוי

^[4] יש לתת את הדעת כי האגדה מתארת את יהונתן בן גרשם כעובד עבודה זרה לשם פרנסתו בלבד. לפי שמות האמוראים הנזכרים באגדה נראה כי חוברה במאה השלישית לספירה כאשר המצב הכלכלי בארץ היה קשה. ראו בר, אגדת יהונתן בן גרשם בן מנשה, הרקע הראלי. מחקרי תלמוד ג' (חלק א'), עמ' 86-86.