עדי

נוסח

כ"י וטיקן עמ' 94

 

מקבילות

בראשית רבה (מהד' אלבק) פרשה כ"ד ד עמ' 232 (בשינויים)

ויקרא רבה (מהד' מרגליות) פרשה ט"ו א עמ' 318 – 319 

מדרש קהלת א' ו ד"ה הולך אל דרום

מדרש זוטא – קהלת (מהד' בובר) א' ה

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה נאמר 'על הרוחות אומר ברוך שכחו מלא עולם', אולם בברייתא המובאת בתלמוד ישנה הבחנה בין רוחות קלות לחזקות 'מתניתא בשבאין בזעף אבל שבאים בנחת אומר ברוך עושה בראשית'. בהקשר להלכות אלה[2] מסופרת האגדה בה אנו עוסקים.

חלקה הראשון של האגדה נפתח בדברי התנא רבי חנניה בן יהושע האומר כי האל שולט ברוח כדי שלא יפגע בבריותיו, כלומר בבני האדם; חלקה השני של האגדה אנונימי והוא מציג את המקור לדברי התנא, ובחלקו האחרון אמורא ארץ ישראלי מחזק את דברי התנא באמצעות מדרש. 

חלק א'

רבי חנניה בן יהושע מתאר בדרך ציורית כיצד האל 'מטפל' ברוח חזקה; הוא בולם אותה באמצעות ההרים ומחלישה  על ידי הגבעות, ואף פונה אליה במעין התראה: 'תן דעתך שלא תזיק בריותיי'. מכאן שרוחות יכולות להזיק לבני האדם, והאל פועל כדי למנוע זאת.

חלק ב'

בעל האגדה שואל 'מה טעמא', היינו על איזה מקור נשען התנא באומרו כי הרוח נבלמת ונחלשת, ומשיב בפסוק: '...כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף...' (ישעיהו נ"ז ט"ז). הדרשן דורש את 'רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף' במובן נחלש לו, כלומר, הרוח בבואה מלפני האל היא נחלשת, נכנעת.[3]

כדי לאשש את הישענותו על הפסוק מישעיהו מביא הדרשן סיוע מהפסוק 'בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי בְּאֹרַח זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי' (תהלים קמ"ב ד'). בפסוק זה המובן של 'בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי' היא עייפותו של הדובר, דוד המלך, מהדורשים את נפשו.[4]

חלק ג'

על מדרשו של התנא רבי חנניה בן יהושע מקשה בעל האגדה 'וכל כך למה', היינו מדוע האל מחליש כל כך את הרוח הנושבת, והתשובה מובאת על ידי רבי חונא בשמו של רבי אחא '...וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי' (ישעיהו נ"ז ט"ז). רבי אחא מבאר את הסיבה בגללה האל מחליש מאוד את הרוח על ידי דרישת הסיפא של הפסוק אותו דרש התנא, וביאורו הוא כפשוטו של מקרא, האל דואג לנשמות, לבני האדם, לכן מונע מהרוח להזיק להן.

---