עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 93

 

מקבילות

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור יח – יב

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

הסיפור המתאר דו שיח על טבעי בין אליהו הנביא לבין רבי נהוראי, המאפשר לבעל האגדה להציג השקפות שונות על קיומם של שקצים[1] ורמשים בעולם.

אליהו הנביא הוא שפותח את השיחה ושואל את החכם מדוע ברא האל שקצים ורמשים בעולמו, ומהשאלה משתקפת, לכאורה, תפיסה שהם מיותרים.

רבי נהוראי משיב: 'לצורך נבראו'. לתפיסתו, כאשר האל חפץ להעניש את החוטאים הוא נמנע מכך באומרו: 'מה אילו שאין בהן צורך הרי אני מקיימן, אילו שיש מהן צורך לא כל שכן'. בחינת דבריו מעלה, כי לרמשים ולשקצים לכשעצמם אין בהם צורך, אלא אך ורק בעזרתם העקיפה לאדם, בחמלתו של האל עליהם אפילו הם חוטאים. יש בדברי רבי נהוראי בעייתיות, שכן לפיהם האל זקוק לרמשים על מנת לחמול על האדם, וכי אין מל מלא חסד ורחמים.

בתגובה לדברי רבי נהוראי אומר אליהו הנביא: 'עוד יש בהן צורך'; אפשר כי הוא חולק על דברי רבי נהוראי,[2] ואפשר כי מוסיף סיבה נוספת לבריאתם, וגם צורך זה הוא בהקשר להצלת אדם, כל רמש ושרץ נבראו כדי לאפשר רפואה לפגיעה מרמש אחר.[3] הקב"ה מראש ידע ומלכתחילה בראם כדי לשמש להצלה.

שניהם, אליהו הנביא ורבי נהוראי, רואים בבריאת של השקצים והרמשים רק בהקשר להצלת בני אדם.

---

[1] על פי המקרא אלו דברים מאוסים ודוחים, במיוחד בהקשר למאכל. ראו ויקרא י"א י"ב וישעיהו ס"ו י"ז.

[2] במיוחד נוכח הבעייתיות שבהם.

[3] בבבלי שבת עז ע"ב מובאים הדברים בשינויים קלים כמימרת רב יהודה בשם רב. רש"י על המקום מציע פירושים בעניין התרופות.