עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 93

 

מקבילות

בבלי ברכות נח ע"ב (חלקית)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה, מדרש

 

עיון קצר באגדה

פתיחת המשנה[5] עוסקת בברכה אותה יש לומר כשרואים אירוע יוצא דופן בטבע. בין האירועים המפורטים מוזכרים הזיקים, היינו כוכבי שביט. בהקשר לכך שילב בעל הסוגיה את האגדה בה מובא דו השיח בין שמואל לתלמידיו.

לדברי שמואל, אם כוכב השביט יעבור בכסיל הוא יחריב את העולם. תלמידיו דחו את דבריו באומרם שראו כי כוכב השביט עבר בו, ובתשובתם מובן שהם דוחים את דבריו, שכן העולם לא חרב. שמואל משיב בנחרצות: 'לית איפשר', ומסביר שראו את כוכב השביט עובר מעל לכסיל או מתחתיו. מדבריו עולה כי נדמה היה להם שהשביט עבר בכסיל. כדי לחזק את עמדתו, להדגיש את ידיעותיו לעומת ראייתם המוטעית השתבח שמואל בידע האסטרונומי שלו, ואמר כי הוא בקיא ב'רחובות' השמים כשם שבקיא ברחובות נהרדעא עירו, למעט ידיעותיו על כוכב שביט.

ניתן לשער כי היה מתח איזשהו בשיחה כי התלמידים דחו את דבריו, לכן לאחר שהעמיד אותם על טעות בהבנתם את המראה שראו עבר לשבח את ידיעותיו. עם זאת שמר על מידה צניעות באומרו כי אינו יודע על כוכב השביט.

הסיום הוא משל סתם התלמוד,[6] המתייחס לדברי השבח אשר שמואל חלק לעצמו ושואל אם שמואל עלה השמיימה, האם בשל כך נהירים לו שבילי הרקיע. והוא גם משיב במדרש פסוק: 'מִי יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּיב' (איוב ל"ח ל"ז). הפרק בתשובת האל לאיוב בה מציג את נפלאות מעשיו בתבל בשאלות רטוריות, והפעם השאלה היא מיהו אשר יוכל לקבוע את השמים כספיר, או מי יוכל לספר דברי חוכמה על הנעשה בשמים.[7] הדרשן הפך את השאלה למשפט חיווי, ומובן ממנו כי האל הוא שנתן חוכמה, והוא שלימד את האדם כל מה שבשחקים.[8] באופן זה הסיום משלים את דברי שמואל בדבר ידיעותיו הרבות על כובי השמים.

---

[1] סוקולוף, ערך 'זיק'2, עמ' 176.

[2] מערכת כוכבים הידועה בשם אוריון, שניתן לראותה מכל מקום על פני כדור הארץ, ובישראל בעונת החורף. אפשר כי השם 'כסיל', שמשמעותו היא 'מכוסה עיניים' (ראו קהלת ב' י"ד), ניתן לקבוצת כוכבים זו, כי בימות החורף היא נראית כביכול מכוסה בעננים. (ישעיהו ליבוביץ, אנציקלופדיה עברית ב', עמ' 266 – 267).

[3] סוקולוף, ערך 'לרע', עמ' 287.

[4] סוקולוף, ערך 'שקק', עמ' 565.

[5] ברכות פ"ט מ"ב: 'על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם...'.

[6] תיתכן אפשרות כי זהו המשך שיחתם של שמואל ותלמידיו, עם זאת נראה כי מניסוח משפט השאלה (גוף נסתר) כי לא הם שאלו אותו, כמו כן יש בשאלה מעין זו אילו היתה נאמרת על ידי תלמיד לרבו משום חוצפה.

[7] עמוס חכם, פירוש לספר איוב (דעת מקרא), עמ' רצח – רצט. בפירוש מובאות אפשרויות הבנה נוספות.

[8] להרחבה ראו הסבריו של עלי תמר על המדרש.