עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 91 – 92

 

מקבילות

דברים רבה (וילנא) פרשת ואתחנן פרשה ב (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור ומדרש

 

עיון קצר באגדה

עניינה של אגדה זו בדומה לקודמותיה הוא בקריבות השונות של האל למאמיניו בהסתמך על הפסוק 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו' (דברים פ"ד פ"ז). בעל האגדה הביא בשמו של רבי תנחומא סיפור הממחיש את קרבת האל למאמיניו.

בחלקו הראשון של הסיפור נמסר על ספינה ששטה בים הגדול, ובזמן ההפלגה זעף הים. כל האנשים אשר על הספינה עמדו, כל אחד מהם אחז בידו את אלוהיו והתפלל לעצירת הסערה, אך תפילתם לא הועילה. הם פנו ל'תינוק' יהודי שיזעק גם הוא לאלוהיו, הידוע גם בין עובדי עבודה זרה, כי אלוהי ישראל נענה לתפילת הזועקים אליו לעזרה, ובלשונם 'שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו'. ההוספה בסיום דבריהם 'והוא גבור' מעידה על הכרתם ביכולתו הרבה. התינוק היהודי זעק לאל, והים חדל מזעפו.

חלקו השני של הסיפור עוסק בעת הגעת הספינה לנמל ומובאת בו שיחה בין הנוסעים לאותו צעיר יהודי. כל נוסעי הספינה ירדו לרכוש צורכיהם חוץ מאותו 'תינוק' יהודי שלא ירד בטענה כי אורח עלוב הוא במקום. את דבריו ניתן להבין במשמע שהוא אורח ואינו מכיר את המקום, אולם תשובתם של אנשי הספינה מעמידה מציאות הפוכה, לא התינוק אורח עלוב אלא כל נוסעי הספינה הם הראויים להיקרא אורחים עלובים. הם מבארים את קביעתם על סמך האירוע שחוו, בעת הסערה האל של חלק מהנוסעים היה בבבל, ושל אחרים ברומי, וחלקם, היה האל מצוי עמהם, אך האלים לא הועילו דבר. לעומת זאת היהודי, אלוהיו מצוי עמו בכל מקום, קרוב אליו, ונענה לקריאתו כנדרש בפסוק 'כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו' (דברים ד' ז').

---

[1] סוקולוף, ערך 'אכסניי', עמ' 58.

[2] סוקולוף, ערך 'טעו', 'טעוון', עמ' 227.