עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 91

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור ומדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדות הקודמות עסקו בכוחו הבלתי מוגבל של האל להציל את מאמיניו בהשוואה לפטרון שהוא בשר ודם שאינו מסוגל להציל ממות. האגדה האחרונה בשרשרת זו של אגדות הסתיימה בדרשה על הפסוק 'כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה יִמָּלֵט' (יואל ג' ה). אגדה זו מביאה סיפור שבו אדם ניצל באומרו את שם המושל, ואמירה זו הצילה אותו. בסיומו של הסיפור מדרש נוסף על אותו הפסוק.

האירוע המתואר באגדה מעוגן בסיטואציה היסטורית שאת פרטיה איננו מכירים. התמונה הראשונה של הסיפור מתרחשת בכניסה לטבריה; מסופר כי רב[2] נכנס מחמתה של טבריה לטבריה,[3] ובכניסה פגשהו אנשים רומאים. הכתוב מדבר ב'רומאים' ואינו מפרט את תפקידם או את מעמדם, אך על פי ההמשך נראה כי מדובר במקורבים למושל ואפשר אף חיילים מצבאו. הם שאלו אותו 'של מי אתה', כלומר, למי הוא נאמן.בשאלה גלומה הנחה שלמושל העיר קיימת אופוזיציה היוצאת נגדו, אך כאמור, לא ברור באיזה אירוע היסטורי מדובר. תשובתו של רב הייתה 'משל סופיינוס', משמע, הוא משתייך לקבוצה התומכת במושל העיר. לאור תשובתו נתנו הרומאים לרב להמשיך בדרכו.

התמונה השנייה של הסיפור מתרחשת בערב בבית המושל; בערב באו אותם רומאים לביתו של מושל העיר, ושאלו: 'עד אימתי את מקיים עם אילין יהודאי'. ניכר משאלתם, ובמיוחד מהכינוי 'יהודים אלו', כי אינם מרוצים מהקשרים שמקיים המושל עם בני העיר היהודים. המושל לא הגיב לטענתם, אך התעניין מה עשו באותו יהודי שפגשו, ומשנתברר כי הניחו לו ללכת לדרכו, אמר כי פעלו כיאות. באירוע מצטייר המושל כאדם חזק, הוא אינו משיב לשאלתם-תלונתם, ואינו מסביר מעשיו.

סיום האגדה הוא מדרש; הדרשן מסיק מהצלתו של רב אשר נתלה בשמו של בשר ודם, מושל העיר, הרי מי שנתלה בקב"ה על אחת כמה וכמה. את אמירתו סומך הדרשן על פשוטו של הפסוק ביואל 'כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה יִמָּלֵט'.

---

[1] על שמו של מושל העיר ראו אצל המפרשים על הדף.

[2] בעל עלי תמר עומד על העובדה שאין סבירות שהסיפור עוסק ברב הבבלי. מסיבה זו הוא מבאר 'עובדא הוי בחד ברבי ופירושו בבחור'.

[3] מיקומה של חמתה של טבריה אינו ברור. '....שלטר סבור שזו עמאוס, וכן קליין (בספר הישוב). ביכלר דוחה הצעה זו ומציין שזו חמת שביהודה. אצל בובר הגרסה בחמתא דגדר, הרי שקשה להכריע...'. ראו ג' אלון, תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד ב', עמ' 21. בעל הפני משה מבאר מחמין של טבריה, ונראה שהוא מזהה את המקום כחמי טבריה. לדעת עלי תמר מדובר במקום ישוב הרחוק כמיל מטבריה, שבתקופה מאוחרת יותר הפך חלק מהעיר, ואפשר שאף הוא מתכוון לחמי טבריה.