header2

בשר ודם יש לו פטרון – אגדה ג

פ"ט ה"א דף יב ע"ד עמ' 67
מקור תרגום
ר' יודן אמ' משמיה דידיה. רבי יודן אומר בשם עצמו
בשר ודם יש לו פטרון . בשר ודם יש לו פטרון (מגן)
אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום. אם באה לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום
[אלא] בא ועמד לו על פתחו שלפטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו אלא בא ועומד לו על פתחו של פטרונו וקורא לעבדו או לבן ביתו
[ו]הוא או'. איש פל' עומד על פתח חצירך. והוא אומר איש פלוני עומד על פתח חצרך
שמ(ה)[א] מכניסו ושמ(ה)[א] מניחו. שמא מכניסו ושמא מניחו
אבל הקב'ה אינו כן. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן
אם באת על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד. אם באה על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.
הה'ד "כל אשר יקרא בשם י'י' ימלט". זה מה שכתוב כל אשר יקרא בשם ה' ימלט.

 

 

עדי נוסח

כ"י וטיקן עמ' 91

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה מדרש

 

עיון קצר באגדה

עניינה של האגדה נטוע באגדות קודמות העוסקות בקרבת האל למאמיניו. באגדות הקודמות ממחיש הדרשן ומדגים את קרבת האל לעובדיו כקרבה של 'פה לאוזן', ואף משווה כוחו המוגבל של הפטרון לעומת כוחו הבלתי מוגבל של האל.

באגדה זו מביאה דרשתו של רבי יודן פן נוסף שבקרבת האל למאמיניו.

בנוהג שבעולם אין אדם יכול לפנות לפטרונו ישירות בעת צרה, אלא אך ורק באמצעות עבדו או בן משפחתו של הפטרון. גם לאחר פניית החוסה לפטרונו אין ודאות כי יוכנס הוא לפגישה עימו.

אין כן הדבר אצל האל; אם באה צרה לאדם הוא פונה ישירות אל האל ולא דרך מלאכיו. כאסמכתא דורש הדרשן את דברי הנביא יואל שלא כפשוטם: כ'ֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה יִמָּלֵט' (יואל ג' ה), אלא במשמעות לפיה כל אשר פונה לאל בעת צרתו יימלט ממנה.